עכשיו שכבר חורף וקפוא בחוץ (וגם בפנים לפעמים), אפשר לפנות סופ”ש חורפי למטבח ולהכין בצק בריוש כרוך. סוף סוף ניגשתי למלאכה ואפילו העליתי פוסט שלם על אופן הכנת הבצק האימתני. כל מה שנותר זה לשקוע בעולם שלם של מאפים שאפשר להכין עם הבצק. המאפה שדחף אותי לכל העניין מלכתחילה הוא קראנץ גבינה מריקוטה עם מלא אוכמניות בתוכו, והוא שווה כל קיפול ורידוד שהבצק הזה דורש.

קיבלתי 100! לאחר כמעט שלוש שנים, הגעתי לפוסט המאה שלי. קולטים? יש כרגע 100 פוסטים בבלוג. כלומר, 100 מתכונים, יותר מ-1000 תמונות והמון הגיגים וקשקושים. אז איך חוגגים? עם פיסטוקים כמובן! לכבוד יום ההולדת של דניאל, שחגג באיחור עם חבריו הקרובים בערב חג ההודיה, הכנתי עוגת שמרים פיסטוק ופטל בצורת שושנים.

הכנתי אתמול עוגת קראנץ שוקולד מבצק שמרים ואני עדיין יכול להריח את ריח המאפה שיצא מהתנור. אה רגע, זה בעצם ריח אלף הלחמניות שהלקוח הניח בדיוק מולי על הדלפק בעודי כותב שורות אלו. לא משנה, אני עדיין זוכר את הריח הנפלא שיצא מהתנור. לא יודע למה לקח לי כל כך הרבה זמן להתחיל להתעסק עם בצק שמרים. משהו בשמרים האלה כנראה הלחיץ אותי. בכל זאת, שמרים הם סוג של פטרייה, ופטריות ואני לא חברים טובים.

שמעם נכון. לא באבא או רום. באבא או קרופניק. לא בכוונה, אבל זה מה שיצא. לא מזמן חזרתי מצרפת עם ספר אפייה של כריסטוף אדם שמבוסס כולו על טהרת הלימון. אחד המתכונים שקרצו לי מהספר הוא מתכון של באבא או לימונצ’לו, ליקר לימון איטלקי. במהלך האפייה, ברגע האמת, כשהיד עוד מושטת אל עבר הבקבוק, גיליתי שהבקבוק כמעט ריק. שיט. תפסתי את הדבר הטוב הבא, קרופניק – ליקר דבש.

חודש שעבר חבר טוב בשם נעם הגיע לבקר את ירושלים מסן פרנסיסקו. על הדרך הוא עשה עצירה בשוודיה לביקור משפחתי קטן. במהלך השהות שלו שם, נעם שלח לי את המילה Kardemummabullar. לאחר חיפוש בגוגל הבנתי שזו לא קללה, אלא מאפה שמרים כרוך אפוי ומצופה בהל. בעצם, האח השוודי של הסינמון רול האמריקאי.