הפוסט הבא הוא כולו הילול אחד גדול לשף פטיסייר הכי אהוב עלי כרגע, אורליין כהן. כבר הזכרתי אותו לטובה בפוסט קודם, פסיפלובה, שם קיבלתי ממנו השראה לקינוח שיצרתי. הפעם, צללתי לתוך עוגיות שוקולד צ’יפס. המתכון שלו כה מושלם שלא היה צורך בשינויים או תיקונים. אם מישהו יכול לעשות לעוגייה האמריקאית הזו חסד, כמובן שזה יהיה שף צרפתי.

מצאתי את הקוצץ המושלם. קוצץ המזון הישן שלי (מולינקס) יצא לפנסיה. כמה אהבתי אותו. כמה קטן, ככה חזק. רכשתי את הדגם החדש והתבאסתי לגלות שהוא לא עושה את העבודה כמו קודמו. חזרתי למסע החיפושים לאחר זמן מה, ולשמחתי גיליתי שחזרו לשווק את הדגם הישן! כמו שאומרים, סוס מנצח לא מחליפים.

כשהייתי ילד הייתי מצייר במכחול וצבע כל מיני יצירות צבעוניות על קליפות ביצי פסחא. כיום אני עדיין מכין את אותן יצירות, אך על ביצי שוקולד. זה לא סוד, אני אוהב ביצי שוקולד. לכבוד יום הולדתה של אמי בשבוע שעבר, הכנתי ביצת שוקולד עם פסים של שוקולד חלב ומריר. לא ידעתי במה למלא אותה, עד שבמקרה נתקלתי בסרטון הבא.

בתוך כל ההזיה של השנה האחרונה, נולד לו חטיף שהפך להיות טרנד עולמי שכבש את המדיה, בתי הקפה ואת האחיינים הקטנים שלי. אישית, לא מתחבר לי כל כך. כבודן של אטריות קדאיף מונח במקומן כשהן משולבות עם גבינה כלשהי, כמו בכנאפה או עוגת גבינה. פחות מדבר אלי החיבור שלהן עם שוקולד. כשהאחיינים ביקשו שאכין להם גרסה משלי, המרתי את הקדאיף בקריספי שמככב כמעט בכל מתכון כאן בבלוג.

את עוגת הלימון הזו הכנתי ליום ההולדת של קאט לפני מספר חודשים וכל תכנון להעלות את המתכון מאז נכשל או נדחה עקב עוגות אחרות. אז הנה הגיע לו הרגע שהעוגה הזו תקבל את מקומה הראוי כאן בבלוג. עוגת לימון מרנג בסגנון עוגת יום ההולדת של המילק בר, בגרסה לימונית, מתוקה ודי מרשימה, במיוחד כשלוקחים ברנר ושורפים כל פרוסת עוגה לפני ההגשה.

בנובמבר של שנה שעברה, כן, זו מלפני כמה ימים, ביקרתי בפריז. לא חסכתי בעלייה לרגל לכל המאפיות והקונדיטוריות של פריז ואכלתי מאפה או שניים אצל כל שף פטיסייר נחשב, כמו פייר הרמה, סדריק גרולה, כריסטוף אדם ועוד. אבל השף שקנה את ליבי בטיול הזה הוא כוכב חדש בתחום, שמו אורליין כהן והמאפייה שלו נמצאת מחוץ לפריז בכלל.