אני אוהב לפעמים לשלב אלמנטים מפוסטים שכתבתי בעבר ולקבל תוצר חדש. למשל, עבור הפוסט הזה, השתמשתי בקלתיות של טארטלט הלימון-ליים ופיסטוק. מילאתי את הקלתיות בקרם לימון אותו הכנתי לקרמבו לימון. קישטתי עם פטל ואוכמניות שנשארו לי מעוגת מוס הגבינה. התוצאה, טארטלט לימון ופירות יער.

בזמן האחרון מרגיש לי כאילו פתחתי פס ייצור לטארטלטים. אני מכין אותם ללא הרף, וזה כיף נורא. אבל שניה לפני שאני עובר הלאה למשהו אחר, החלטתי להעלות פוסט טארטלטי אחרון (לבינתיים), ואם כבר אחרון, אז עם בום.. בסגנון הביג בנג!

אני זוכר כשאני ואחיי היינו ילדים איך בליל חג המולד היינו שומעים את הפעמונים מתקרבים. ישר היינו רצים לחלונות בתקווה לתפוס מבט חטוף בסנטה קלאוס נוסע במזחלת רתומה לאיילי הצפון ברכב עם אייל ענקי מנופח מפלסטיק על הגגון. איך היינו מקווים שהוא יעשה עצירה גם אצלנו, עד שאמא קלטה את העניין עם השנים והזמינה אותו!

לאחרונה גיליתי שיש לעוגייה הארגנטינאית הזו שורשים ערבים עם מקורות מספר בישול ערבי מבגדד של ימי הביניים, קצת יותר מאלף שנה אחורה (ממש “מתכוני אלף לילה ולילה”). מקור השם בערבית הוא בעצם אל-פאח’ר (الفَاخِر), שפירושו “המשובח”.

שבוע הבא, אני ועוד שתי חברות עורכים אירוע פופ אפ קטנטן. אני אמכור 5 סוגים של טארטלטים. אחד מהם הולך להיות טארטלט פררו רושה, מורכב ממוס שוקולד ג’נדויה עם ליבת פרלינה אגוזית, עטוף בזיגוג שוקולד וברס, מונח על קלתית פריכה שמסתירה בתוכה ביסקוויט שוקולד אגוזים* קראנצ’י. מורכב? קצת.. טעים? ללא ספק! מוזמנים לבוא לפופ אפ ולהחליט בעצמכם. פרטי אירוע בעמוד הפייסבוק.

השבוע הוזמנתי לארוחת חג ההודיה והבאתי את הקינוח הזה איתי, בנוסף לטארט פיסטוקים שהבאתי כגיבוי. אני די בטוח שהאורחים נהנו מהטארטלטים האלה, היה אפשר לראות את זה על הפנים שלהם. פשוטו כמשמעו, היו סימני עקבות של מרנג על האף או הזקן!

ממש רציתי שהכותרת תהיה טארטלט ה”השחר העולה”, אבל אז גיליתי שזה יוצא מתוק להחריד. חשבתי אולי נלך על טארטלט “נוטלה”, אבל אז אמרתי לעצמי שזה תעשייתי מדי. לבסוף החלטתי ללכת על טארטלט עם ממרח אגוזי לוז (נוטלה ביתי) משולב עם גבינת מסקרפונה, וזה יצא פשוט מושלם  ואגוזי ביותר.

עונת הליים בעיצומה ואני מרגיש שאני חייב לנצל את התקופה הזו במלואה. בכל זאת, זו כולה עונה שאורכת שבועיים (פחות או יותר.. האמת מרגיש לי פחות).