הא? סיריוסלי? טוב, זה מה שקורה כשחוגגים לחברה שלא אוהבת פרות, או לפחות את החלב שלהן. במשך שבוע אני מנסה להחליט מה להכין ליום הולדתה של דניאלה, חברה יקרה שחזרה לארץ לא מזמן. בגדול, לאחר שטעמה את השאריות מהג’קונד פיסטוק שהכנתי לעוגה הקודמת, היא התאהבה קשות וביקשה עוגה שתכיל ג’קונד פיסטוק, גבינת עיזים ודובדבנים.

** גיליתי לצערי שהקומפוט תות אינו יציב מספיק לעוגה. עד שאסדר את העניין, יש גרסה חלופית לעוגה כאן ** זה מה שמאור ביקש ליום הולדתו השנה. עוגת גבינה עם תותים ופיסטוק. מאור הוא לא אחיין, אלא חבר טוב. חבר שאוהב פיסטוק יותר ממני. נשבע לכם, קיים בן אדם כזה. עכשיו שאני חושב על זה, יש סיכוי שהאהבה שלו לפיסטוק היא זו שדחפה אותי ואת הבלוג כולו לכיוון הירקרק הזה. עד שפגשתי אותו, לא היתה לי הערכה גדולה לפיסטוק כמו שיש לי היום.

בנוסף לעוגיות נגד עין הרע שהכנתי ליום הולדת של אבא שבוע שעבר, הכנתי לו גם עוגת מוס גבינה ואוראו קטנה. כן, קטנה. זה קורה בכל יום הולדת. עד שמגיעים לעוגה כולם כבר מלאים מחטיפים ושוקולדים. אז הכנתי עוגה קטנה שתספיק ותספק את כולם. הפעם, טעיתי. העוגה היתה כל כך טעימה לכולם שהיא נעלמה תוך שניה והשאירה חשק לעוד. אופס.

גיסתי אימאן חגגה יום הולדת בסופ”ש האחרון. כשאאלתי אותה איזו עוגה תרצה שאכין לה, היא סירבה על מנת לא להטריח אותי. שאלתי אותה שוב, היא סירבה בשנית. אז שאלתי אותה איזה סוג של עוגות היא בד”כ אוהבת ולבסוף היא ענתה לי… ככה זה אצלי במשפחה. לא שומעים “לא”. שומעים את ה”כן” שמתחבא לו שם בין “לא תודה” ו”ממש לא”.

כבר יותר משבועיים שלא אפיתי או נכנסתי למטבח עם מטרה נעלה יותר מאשר לפתוח את המקרר ולבהות בו. זה קורה לי לפעמים. לא שאיבדתי את החשק או את הרצון. פשוט יצא משחק וידאו חדש לפלייסטיישן (!!God of War) ומה אני אגיד, אני מכור. אחרי שבועיים של בהייה במסך הטלוויזיה כל יום אחרי העבודה, לקחתי את עצמי בידיים, עשיתי לי רשימה, הצטיידתי בכלי המטבח האהובים עלי ונסעתי לאמא להכין עוגה!