גיסתי אימאן חגגה יום הולדת בסופ”ש האחרון. כשאאלתי אותה איזו עוגה תרצה שאכין לה, היא סירבה על מנת לא להטריח אותי. שאלתי אותה שוב, היא סירבה בשנית. אז שאלתי אותה איזה סוג של עוגות היא בד”כ אוהבת ולבסוף היא ענתה לי… ככה זה אצלי במשפחה. לא שומעים “לא”. שומעים את ה”כן” שמתחבא לו שם בין “לא תודה” ו”ממש לא”.

ביוני האחרון נסעתי לארה”ב. כן, כמעט לחודש שלם. ברחתי מהעבודה, המטלות והאפייה וניסיתי ליהנות מחודש ללא דאגות. חזרתי לארץ שלשום, אך הראש עדיין שם. עדיין נהנה מעוד חתיכה מהעוגה הזו שאכלתי לראשונה שם, הרחק אי שם בארה”ב, וכעת היא הולכת להיות אורחת קבועה בביתי.

כבר יותר משבועיים שלא אפיתי או נכנסתי למטבח עם מטרה נעלה יותר מאשר לפתוח את המקרר ולבהות בו. זה קורה לי לפעמים. לא שאיבדתי את החשק או את הרצון. פשוט יצא משחק וידאו חדש לפלייסטיישן (!!God of War) ומה אני אגיד, אני מכור. אחרי שבועיים של בהייה במסך הטלוויזיה כל יום אחרי העבודה, לקחתי את עצמי בידיים, עשיתי לי רשימה, הצטיידתי בכלי המטבח האהובים עלי ונסעתי לאמא להכין עוגה!

שלשום הוזמנתי לסדר פסח של דבורה, אישה נפלאה, ולקחתי על עצמי את האחריות להכין את הקינוח. לא הלכתי רחוק מדי מהקינוח המוצלח של שנה שעברה, הפלזיר סוכרה הנודע של השף פייר הרמה. הפעם ניסיתי אותו בגרסה קצת שונה.. פלזיר סוכרה על טהרת פיסטוקים, בסגנון ריבועי ואישי יותר.

עד ממש לפני שבועיים, לא יצא לי לראות או להחזיק אננס שלם אמיתי. ועד שלא חתכתי ופתחתי אותו, חשבתי שזה פשוט מסודר בקוביות אננס בפנים. טוב, לא באמת, אבל לקח לי קצת זמן לקשר בין קוביות האננס שאני רגיל אליהם מקופסת שימורים לפרי המרהיב הזה (תודה מייסא!). התחלתי לחשוב על קינוח טרופי במיוחד בו אוכל לנצל את האננס, וכך הגעתי למוס אננס ופסיפלורה האוורירי והחמצמץ הזה.

לא מזמן זוג חברים מתוק החליט לאתגר אותי להכין ממתק לא פחות מתוק מהם, והוא המוצרט-קוגל. הממתק מכיל ליבת מרציפן פיסטוק, עטוף בשכבת נוגט ומצופה בשכבת שוקולד מריר. המוצרט-קוגל נוצר לראשונה בעיר זלצבורג שבאוסטריה והביא איתו הרבה טוב ועל הדרך כמה סכסוכים משפטיים על בלעדיות שמו.

אחרי שהעליתי את הפוסט האחרון שמתי לב פתאום שלבלוג אין מוטיב צבעוני במיוחד. הגוונים בכל פוסט נעים מחום לצהוב וחזרה. אז החלטתי להחיות את הבלוג עם קצת צבע וכך נולד לו המוס הבא שמורכב משלוש שכבות: שכבת מוס כסיס, מעליה שכבת מוס תות, מעליה שכבת גנאש שוקולד לבן ונילי במיוחד, כל זה מונח על גבי ביסקוויט רך ממרציפן ומעוטר עם חתיכות פטל מיובש.

לאחרונה גיליתי שיש לי חסך גדול בעולם הבראוניז. לא רק שמעולם לא אפיתי בראוניז, גם לא ממש יצא לי לטעום מהמגוון הרחב שיש לבראוניז להציע. בטיול האחרון לחו”ל נתקלתי בספר “Brownies, blondies and other traybakes” שכולו מוקדש למשפחת הבראוניז.