מה אני יכול להגיד על פיסטוק שעוד לא אמרתי כבר? אה… אפשר גם בתוך מאפינס! במהלך הטיול בסיציליה, מצאנו מאפינס פיסטוק בעיר ברונטה. המאפינס התגלו לנו לאחר שחשבנו שכל העיר (שסוגדת לפיסטוק) סגורה לקיץ. המאפינס נראו תמימים בהתחלה, עם שכבת פיסטוקים טחונים מעל שמסתירה את רוב המאפין. לאחר ביס אחד בלבד התגלה הקרם הירקרק בליבת המאפין שגרם לי לחייך מאוזן לאוזן.

הפוסט הזה מוקדש לטארט הראשון שהכנתי אי פעם. טארט שוקולד פיסטוק מהבלוג האהוב “מתוקים שלי“, בלוג שדי סלל את תחילת דרכי בעולם האפייה. מהביס הראשון דניאל היה מאוהב בו עד השמיים. עברו שנים רבות מאז, ודניאל עדיין לא מצא קינוח אחר שיכבוש את ליבו כמו שהטארט הזה כבש. בכל אירוע שמתקיים בבית, דניאל מבקש טארט שוקולד פיסטוק. בכל יום הולדת, טארט שוקולד פיסטוק. וכן, בכל יום שני, נו טוב, הבנתם את הרעיון.

לפי חבריי האמריקאים, ס’מורס מורכב ממרשמלו וניל, שוקולד חלב של הרשי’ס וביסקוויט גרהם קראקר. חטיף קלאסי של קאמפינג. צולים את המרשמלו על אש המדורה, מניחים אותו על טבלת שוקולד ומסנדווצ’ים עם שני ביסקוויטים. החום של המרשמלו ממיס את השוקולד וכל הדבר הזה עושה חגיגה אחת גדולה בפה. קשה להשיג את הרכיבים הרשמיים בארץ. כל פעם שאני מנסה למצוא להם תחליף אני מקבל מבט ביקורתי מאותם חברים. ובכל זאת, אני ממשיך לנסות.

אחד הטארטים האהובים עלי שלמדתי להכין בבי”ס “בישולים”. אמנם לא נתנו לנו את התענוג להכין אותו בעצמנו במהלך השיעורים, אני מכין אותו מאז כל פעם בתקופה הזו עם תוספת דבש במקום הריבה בה השתמשנו. יותר מתאים לרוח התקופה, למרות שאני אוכל תפוח בדבש במשך כל השנה. גם תפוח במלח, זה אחלה דבר. מה אני אגיד, גדלתי כילד של תפוחים.

אני אוהב לפעמים לשלב אלמנטים מפוסטים שכתבתי בעבר ולקבל תוצר חדש. למשל, עבור הפוסט הזה, השתמשתי בקלתיות של טארטלט הלימון-ליים ופיסטוק. מילאתי את הקלתיות בקרם לימון אותו הכנתי לקרמבו לימון. קישטתי עם פטל ואוכמניות שנשארו לי מעוגת מוס הגבינה. התוצאה, טארטלט לימון ופירות יער.

קרם טעים דורש פוסט שלם. את הקרם החמצמץ הזה למדתי להכין במהלך לימודיי בבי”ס “בישולים” ומאז אני מנסה לשלב אותו בכל קינוח אפשרי. ניסיתי אותו בטארטלטים מנטה-לימון (איזה טעים!), ניסיתי אותו במקרונים לימונדה ורודה בשילוב עם תות (וואי וואי!) ועכשיו בתוך פחזניות עם יוזו במקום לימון ומרנג שרוף מעל (או מי גאד!).

אחד הדברים שאני אוהב בכתיבת הבלוג זה התיעוד. כמה פעמים כבר קרה לי שהכנתי משהו, ואחרי כמה זמן שרציתי להכין את אותו הדבר שוב, כבר לא זכרתי איך, מה ולמה. השבוע אבישג הכינה את סוכסה אגוזי הלוז שכתבתי עליו כאן לפני שנה ואף העלתה צילום יפהפה של העוגה. הסתכלתי על התמונה ונזכרתי כמה עבדתי על הקרם האגוזי הזה ואיך הבטחתי לעצמי שעוד אשתמש בו שוב. והנה, שנה אחרי, אני חוזר אליו ואפילו לא צריך לשבור את הראש כדי לשחזר את המתכון. התעוררתי בבוקר שבת, בדקתי שיש לי את כל המצרכים וניגשתי למלאכה.