הכנתי אתמול עוגת קראנץ שוקולד מבצק שמרים ואני עדיין יכול להריח את ריח המאפה שיצא מהתנור. אה רגע, זה בעצם ריח אלף הלחמניות שהלקוח הניח בדיוק מולי על הדלפק בעודי כותב שורות אלו. לא משנה, אני עדיין זוכר את הריח הנפלא שיצא מהתנור. לא יודע למה לקח לי כל כך הרבה זמן להתחיל להתעסק עם בצק שמרים. משהו בשמרים האלה כנראה הלחיץ אותי. בכל זאת, שמרים הם סוג של פטרייה, ופטריות ואני לא חברים טובים.

שמעם נכון. לא באבא או רום. באבא או קרופניק. לא בכוונה, אבל זה מה שיצא. לא מזמן חזרתי מצרפת עם ספר אפייה של כריסטוף אדם שמבוסס כולו על טהרת הלימון. אחד המתכונים שקרצו לי מהספר הוא מתכון של באבא או לימונצ’לו, ליקר לימון איטלקי. במהלך האפייה, ברגע האמת, כשהיד עוד מושטת אל עבר הבקבוק, גיליתי שהבקבוק כמעט ריק. שיט. תפסתי את הדבר הטוב הבא, קרופניק – ליקר דבש.

שבוע שעבר קיבלתי במתנה ספר אפייה נורא מגניב היישר מלבנון הקרובה, אך הכה רחוקה. בספרה Sweet Levantine, לארה עריס מתעסקת באפייה יפה בדגש על רכיבים מקומיים, כמו שמן זית, חלבה, ומסטיקא אותם היא משלבת במתכונים מזרח תיכוניים ואף מערביים קלאסיים. משום מה, אולי כי גדלתי בבית דומה, בחרתי להתחיל עם המתכון הכי מערבי שמצאתי בספרה, עם שם צרפתי ומלא ערמונים.

חודש שעבר חבר טוב בשם נעם הגיע לבקר את ירושלים מסן פרנסיסקו. על הדרך הוא עשה עצירה בשוודיה לביקור משפחתי קטן. במהלך השהות שלו שם, נעם שלח לי את המילה Kardemummabullar. לאחר חיפוש בגוגל הבנתי שזו לא קללה, אלא מאפה שמרים כרוך אפוי ומצופה בהל. בעצם, האח השוודי של הסינמון רול האמריקאי.

בשבועיים האחרונים אני בקדחת קרמבואים כאילו אנחנו כבר בשיא החורף. מאז שהתחלתי להכין קרמבו עם מרנג שוויצרי במקום מרנג איטלקי, כיף לי יותר להכין קרמבו ולהגיש אותו בבטחה לאנשים שאני אוהב. כמו לאחותי שלא הרגישה טוב השבוע והיתה תקועה בבית. אז הכנתי לה קרמבו רובי מלימון ופטל, ורוד במיוחד, עם טעם מתוק, חמצמץ ופשוט נהדר.

לא כל יום הולדת של אחיין כזה או אחר יוצא לי להכין עוגה מושקעת בטירוף. לפעמים יש אילוצים, ולפעמים סתם אין כוחות. אם אני לא מכין את העוגה, אז סבתא מכינה להם. ואם אני לא מכין את העוגה, זה לא אומר שהם לא יזכו מההפקר. השנה, ליום הולדתו של האחיין הבכור, הכנתי קרמבו מוקה עם וניל, מה שהופך אותו בעצם לקרמבו חצי מוקה-חצי וניל.

בקיץ האחרון קיבלתי מההורים בלנדר חדש במתנה ומאז אני לא מפסיק להשתמש בו. למרות שכבר הספקתי להפיל ולשבור אותו חלקית, עדיין ניתן להפעיל אותו. עד שאזיז את עצמי להחליף את החלק השבור, היה לי חשוב להעלות לכאן את השייקים הכי אהובים עלי בהשראת המאפין בוטיק, שם אגב גיליתי את המאפין דלעת וגבינת שמנת הכי טעים בעיר.

כל סופ”ש נגמר וכל שבוע מתחיל, אבל לא בקלות. לפחות לא אצלי. יום ראשון זה יום העבודה הכי ארוך שלי. השבוע שלי מתחיל בבום של עבודה. כשטיילתי בפרובאנס לא מזמן גיליתי שהשבוע שלהם מתחיל אחרת, ואני לא מדבר על זה שהוא מתחיל מיום שני.