** המתכון לקרם אוראו עודכן, שופץ ושוכלל וכעת הוא מושלם לדעתי ** השבוע נפלתי בפח. במהלך הביקור המשפחתי השבועי שלי, האחיינית שלי אמאל התיישבה בחיקי כהרגלה וביקשה ממני להכין לה עוגת יום הולדת. עניתי מיד בחיוב. מצד אחד קשה להגיד לא כשהיא מסתכלת עלי בעיניים הגדולות והיפות האלה. מצד שני יום ההולדת שלה בכלל ביולי, יש עוד הרבה זמן עד אז. “את זוכרת שיום ההולדת שלך עוד רחוק, נכון?” שאלתי. “נכון, אבל חוגגים לי השבוע בבית הספר!” היא סיפרה. עם כל שאר ילידי הקיץ שלא יצא להם לחגוג יחד במהלך חופשת הקיץ. הפניתי מבט לאחותי. לא רק שהיא איששה את העניין, היא הוסיפה שהיא אכן אחראית על העוגה לכל הכיתה. כבר לא היתה דרך חזרה, הסתכלתי על אמאל והבטחתי לה עוגת יום הולדת יפהפייה.

לפי חבריי האמריקאים, ס’מורס מורכב ממרשמלו וניל, שוקולד חלב של הרשי’ס וביסקוויט גרהם קראקר. חטיף קלאסי של קאמפינג. צולים את המרשמלו על אש המדורה, מניחים אותו על טבלת שוקולד ומסנדווצ’ים עם שני ביסקוויטים. החום של המרשמלו ממיס את השוקולד וכל הדבר הזה עושה חגיגה אחת גדולה בפה. קשה להשיג את הרכיבים הרשמיים בארץ. כל פעם שאני מנסה למצוא להם תחליף אני מקבל מבט ביקורתי מאותם חברים. ובכל זאת, אני ממשיך לנסות.

שנה שעברה, הכנתי עוגת מוס שוקולד קפה וג’נדויה כעוגת יום הולדת לסומיה. (סומיה, ולא סומליה כמו שלקוחות קוראים לה לפעמים.. בטעות ובתמימות כמובן..) סומיה עובדת איתי בבית המרקחת ויחד אנחנו משליטים טרור על קהל לקוחותינו. טוב נו, רק על אלה שנדחפים בתור ועוברים את הקו האדום המסומן על הרצפה. בשבילם זה קו דמיוני לחלוטין. אולי בעצם חלק מהתפאורה בבית המרקחת. ככה זה אצלנו. קודם נדחפים, כועסים, רבים, מקללים ורק אז ממתינים את שתי השניות שנותרו להם בעצם לחכות בתור.

** הפוסט עודכן, שופץ ושוכלל בפוסט חדש עם עוגת בננה עסיסית יותר (בתוספת קראמבל פקאן) ושיטת הכנה טובה יותר. ניתן למצוא את העדכון בלינק הזה ** היום אני חוגג יום הולדת 36! אם אני זוכר טוב (כבר אי אפשר להיות בטוח בגילי המופלג), זו עוגת יום ההולדת הראשונה שאני מכין לעצמי. זה קצת מוזר, אני מודה, אבל כמו שדניאל אומר, הסנדלר הולך יחף. בשבועות האחרונים הענקתי הרבה מחשבה לעניין וניסיתי להגיע להחלטה חשובה, איזו עוגה להכין. חשבתי, הרהרתי, חלמתי עד שיום אחד כשצחקתי עם נורית היא קראה לי קופיף והבטיחה לי בננה. איך אני אוהב בננות. דוקטור הו פעם אמר, תמיד תיקח איתך בננה למסיבה. אם כבר, למה לא עוגת בננה.. עם שוקולד ואולי גם אגוזים!

אחד הטארטים האהובים עלי שלמדתי להכין בבי”ס “בישולים”. אמנם לא נתנו לנו את התענוג להכין אותו בעצמנו במהלך השיעורים, אני מכין אותו מאז כל פעם בתקופה הזו עם תוספת דבש במקום הריבה בה השתמשנו. יותר מתאים לרוח התקופה, למרות שאני אוכל תפוח בדבש במשך כל השנה. גם תפוח במלח, זה אחלה דבר. מה אני אגיד, גדלתי כילד של תפוחים.

חבריי אילנה ורומי ביקשו ממני להכין להם את עוגת החתונה שלהם בסיציליה שבאיטליה. בהתחלה היססתי. לא הסכמתי מיד. להכין עוגה כזו במטבח זר זה לא סיפור פשוט. כשהתעניינתי קצת יותר, אילנה סיפרה לי שהיא מדמיינת עוגה עירומה עם טעמים המאפיינים את סיציליה, כמו פיסטוק, לימון, תאנים.. רגע, מה? פיסטוק? ברור שאני הולך להכין את עוגת החתונה הזו! כך שבו את ליבי ופיתו אותי לנסוע לסיציליה להכין עוגת חתונה מפיסטוק ולימון עם קרם מסקרפונה.

בשבוע האחרון ניסיתי המון גרסאות של עוגות פיסטוק. המטבח התמלא בריחות קסומים של פיסטוקים קלויים (וגם באינסוף כלים מלוכלכים). אפיתי ואפיתי, ואז אפיתי עוד קצת. עד שבסוף הגעתי למתכון המושלם. נתתי לאמא לטעום וגם היא הגיעה למסקנה שזה מושלם, כמעט. “כמעט” מושלם לא מספיק לעוגת חתונה.

לא חשבתי שאכתוב עוד פוסט בזמן הקרוב על פירות יער בכלל (או אוכמניות בפרט), אבל זה קרה בכל זאת. גיליתי השבוע שהאחיינית הפצפונת שלי, אלין, חוגגת יום הולדת. נכון, אני אמור לזכור את ימי ההולדת של האחיינים שלי, אבל אחרי האחיין השישי הפסקתי לנסות (מזל שיש גוגל קלנדר). לכבוד החגיגה הכנתי עוגת שיפון קלה ואוורירית עם קצפת בטעם אוכמניות.