מה אני יכול להגיד על פיסטוק שעוד לא אמרתי כבר? אה… אפשר גם בתוך מאפינס! במהלך הטיול בסיציליה, מצאנו מאפינס פיסטוק בעיר ברונטה. המאפינס התגלו לנו לאחר שחשבנו שכל העיר (שסוגדת לפיסטוק) סגורה לקיץ. המאפינס נראו תמימים בהתחלה, עם שכבת פיסטוקים טחונים מעל שמסתירה את רוב המאפין. לאחר ביס אחד בלבד התגלה הקרם הירקרק בליבת המאפין שגרם לי לחייך מאוזן לאוזן.

תמיד כשאני חוזר מטיול בחו”ל אני דואג להביא איתי מתנות מקומיות למשפחה. כשנסעתי לסיציליה הקיץ, חזרתי עם ארבע צנצנות המכילות בתוכן ממרח פיסטוק עבודת ידיהם של תושבי העיר ברונטה. העיר מתגאה בפיסטוקים הירוקים שלה וכל חנות, מאפייה או בית קפה מתגאה בממרח הפיסטוק הביתי שלה או שלו. היה קשה לבחור ממרח פיסטוק שאותו אחזיר הביתה למשפחה. המגוון היה רחב; ממרחים עם מרקם חלק וקרמי שמזכיר נוטלה, ממרחים מחוספסים עם חלקיקי פיסטוקים קטנטנים, ממרחים על בסיס חלב, ממרחים על בסיס שמן זית ועוד ועוד…

הפוסט הזה מוקדש לטארט הראשון שהכנתי אי פעם. טארט שוקולד פיסטוק מהבלוג האהוב “מתוקים שלי“, בלוג שדי סלל את תחילת דרכי בעולם האפייה. מהביס הראשון דניאל היה מאוהב בו עד השמיים. עברו שנים רבות מאז, ודניאל עדיין לא מצא קינוח אחר שיכבוש את ליבו כמו שהטארט הזה כבש. בכל אירוע שמתקיים בבית, דניאל מבקש טארט שוקולד פיסטוק. בכל יום הולדת, טארט שוקולד פיסטוק. וכן, בכל יום שני, נו טוב, הבנתם את הרעיון.

בקיץ האחרון (אני לא מאמין שכבר חורף) נסעתי לסיציליה וחזרתי לארץ עם מטרה נעלה: להכין אצלי במטבח את כל הקינוחים הירקרקים שהתענגתי עליהם במהלך הטיול. לא סתם חזרתי משם עם 4 קילו פיסטוקים מהמשובחים בעולם. לקראת סוף הטיול, לאחר שוטטות בסמטאות של העיר סירקוזה, החלטתי לוותר על ארוחת ערב ולצלול ישר אל תוך כוס טירמיסו פיסטוק וריקוטה. מצאתי גן עדן בכוס קטנה.

** המתכון לקרם אוראו עודכן, שופץ ושוכלל וכעת הוא מושלם לדעתי ** השבוע נפלתי בפח. במהלך הביקור המשפחתי השבועי שלי, האחיינית שלי אמאל התיישבה בחיקי כהרגלה וביקשה ממני להכין לה עוגת יום הולדת. עניתי מיד בחיוב. מצד אחד קשה להגיד לא כשהיא מסתכלת עלי בעיניים הגדולות והיפות האלה. מצד שני יום ההולדת שלה בכלל ביולי, יש עוד הרבה זמן עד אז. “את זוכרת שיום ההולדת שלך עוד רחוק, נכון?” שאלתי. “נכון, אבל חוגגים לי השבוע בבית הספר!” היא סיפרה. עם כל שאר ילידי הקיץ שלא יצא להם לחגוג יחד במהלך חופשת הקיץ. הפניתי מבט לאחותי. לא רק שהיא איששה את העניין, היא הוסיפה שהיא אכן אחראית על העוגה לכל הכיתה. כבר לא היתה דרך חזרה, הסתכלתי על אמאל והבטחתי לה עוגת יום הולדת יפהפייה.

לפי חבריי האמריקאים, ס’מורס מורכב ממרשמלו וניל, שוקולד חלב של הרשי’ס וביסקוויט גרהם קראקר. חטיף קלאסי של קאמפינג. צולים את המרשמלו על אש המדורה, מניחים אותו על טבלת שוקולד ומסנדווצ’ים עם שני ביסקוויטים. החום של המרשמלו ממיס את השוקולד וכל הדבר הזה עושה חגיגה אחת גדולה בפה. קשה להשיג את הרכיבים הרשמיים בארץ. כל פעם שאני מנסה למצוא להם תחליף אני מקבל מבט ביקורתי מאותם חברים. ובכל זאת, אני ממשיך לנסות.

שנה שעברה, הכנתי עוגת מוס שוקולד קפה וג’נדויה כעוגת יום הולדת לסומיה. (סומיה, ולא סומליה כמו שלקוחות קוראים לה לפעמים.. בטעות ובתמימות כמובן..) סומיה עובדת איתי בבית המרקחת ויחד אנחנו משליטים טרור על קהל לקוחותינו. טוב נו, רק על אלה שנדחפים בתור ועוברים את הקו האדום המסומן על הרצפה. בשבילם זה קו דמיוני לחלוטין. אולי בעצם חלק מהתפאורה בבית המרקחת. ככה זה אצלנו. קודם נדחפים, כועסים, רבים, מקללים ורק אז ממתינים את שתי השניות שנותרו להם בעצם לחכות בתור.