אני זוכר כשאני ואחיי היינו ילדים איך בליל חג המולד היינו שומעים את הפעמונים מתקרבים. ישר היינו רצים לחלונות בתקווה לתפוס מבט חטוף בסנטה קלאוס נוסע במזחלת רתומה לאיילי הצפון ברכב עם אייל ענקי מנופח מפלסטיק על הגגון. איך היינו מקווים שהוא יעשה עצירה גם אצלנו, עד שאמא קלטה את העניין עם השנים והזמינה אותו!

לאחרונה גיליתי שיש לעוגייה הארגנטינאית הזו שורשים ערבים עם מקורות מספר בישול ערבי מבגדד של ימי הביניים, קצת יותר מאלף שנה אחורה (ממש “מתכוני אלף לילה ולילה”). מקור השם בערבית הוא בעצם אל-פאח’ר (الفَاخِر), שפירושו “המשובח”.

שבוע הבא, אני ועוד שתי חברות עורכים אירוע פופ אפ קטנטן. אני אמכור 5 סוגים של טארטלטים. אחד מהם הולך להיות טארטלט פררו רושה, מורכב ממוס שוקולד ג’נדויה עם ליבת פרלינה אגוזית, עטוף בזיגוג שוקולד וברס, מונח על קלתית פריכה שמסתירה בתוכה ביסקוויט שוקולד אגוזים* קראנצ’י. מורכב? קצת.. טעים? ללא ספק! מוזמנים לבוא לפופ אפ ולהחליט בעצמכם. פרטי אירוע בעמוד הפייסבוק.

השבוע הוזמנתי לארוחת חג ההודיה והבאתי את הקינוח הזה איתי, בנוסף לטארט פיסטוקים שהבאתי כגיבוי. אני די בטוח שהאורחים נהנו מהטארטלטים האלה, היה אפשר לראות את זה על הפנים שלהם. פשוטו כמשמעו, היו סימני עקבות של מרנג על האף או הזקן!

הפוסט הזה נולד מסיבה אחת בלבד, ממש רציתי לנסות ליצור קלתית עם עיטור מסביב, כמו שניתן לראות בוידאו הזה שמצאתי ביו-טיוב (אמנם אילם, אך אומר הרבה). בוידאו השף מסביר איך לעשות פונסאז’ מושלם, שזה חשוב בחלקו, אך אז הוא ממשיך להראות איך עושים את העיטור מסביב וזה החלק שהלהיב אותי.

ממש רציתי שהכותרת תהיה טארטלט ה”השחר העולה”, אבל אז גיליתי שזה יוצא מתוק להחריד. חשבתי אולי נלך על טארטלט “נוטלה”, אבל אז אמרתי לעצמי שזה תעשייתי מדי. לבסוף החלטתי ללכת על טארטלט עם ממרח אגוזי לוז (נוטלה ביתי) משולב עם גבינת מסקרפונה, וזה יצא פשוט מושלם  ואגוזי ביותר.

לא מזמן זוג חברים מתוק החליט לאתגר אותי להכין ממתק לא פחות מתוק מהם, והוא המוצרט-קוגל. הממתק מכיל ליבת מרציפן פיסטוק, עטוף בשכבת נוגט ומצופה בשכבת שוקולד מריר. המוצרט-קוגל נוצר לראשונה בעיר זלצבורג שבאוסטריה והביא איתו הרבה טוב ועל הדרך כמה סכסוכים משפטיים על בלעדיות שמו.

עונת הקרמבו כבר כאן, ואני לא בטוח מה מרגש אותי יותר, הריח של הגשם הראשון או הנגיסה מהקרמבו הראשון. אני אישית אוהב להתחיל מהראש וכשאני מגיע לעוגיה אני אוכל גם אותה. לפעמים מתחשק לי פתאום לקלף את כל השוקולד ולאכול את המרנג בנפרד. אכן, קיימות עוד אלף דרכים לאכול קרמבו, אבל למה קרמבו בפיתה היא אחת מהן אני לעולם לא אבין.