בזמן האחרון מרגיש לי כאילו פתחתי פס ייצור לטארטלטים. אני מכין אותם ללא הרף, וזה כיף נורא. אבל שניה לפני שאני עובר הלאה למשהו אחר, החלטתי להעלות פוסט טארטלטי אחרון (לבינתיים), ואם כבר אחרון, אז עם בום.. בסגנון הביג בנג!

שוקולד לבן הוא השוקולד הכי בעייתי, כי אין בו מוצקי קקאו. זה לא אומר שהוא לא שוקולד. יש בו מספיק חמאת קקאו כדי שהוא ישב לו בנחת במקומו המכובד. אבל מהרגע שניסיתי שוקולד מקורמל, הבנתי שיהיה קשה לחזור ל”סתם” שוקולד לבן, ואני כל כך אוהב שוקולד לבן.

אני זוכר כשאני ואחיי היינו ילדים איך בליל חג המולד היינו שומעים את הפעמונים מתקרבים. ישר היינו רצים לחלונות בתקווה לתפוס מבט חטוף בסנטה קלאוס נוסע במזחלת רתומה לאיילי הצפון ברכב עם אייל ענקי מנופח מפלסטיק על הגגון. איך היינו מקווים שהוא יעשה עצירה גם אצלנו, עד שאמא קלטה את העניין עם השנים והזמינה אותו!

לאחרונה גיליתי שיש לעוגייה הארגנטינאית הזו שורשים ערבים עם מקורות מספר בישול ערבי מבגדד של ימי הביניים, קצת יותר מאלף שנה אחורה (ממש “מתכוני אלף לילה ולילה”). מקור השם בערבית הוא בעצם אל-פאח’ר (الفَاخِر), שפירושו “המשובח”.

שבוע הבא, אני ועוד שתי חברות עורכים אירוע פופ אפ קטנטן. אני אמכור 5 סוגים של טארטלטים. אחד מהם הולך להיות טארטלט פררו רושה, מורכב ממוס שוקולד ג’נדויה עם ליבת פרלינה אגוזית, עטוף בזיגוג שוקולד וברס, מונח על קלתית פריכה שמסתירה בתוכה ביסקוויט שוקולד אגוזים* קראנצ’י. מורכב? קצת.. טעים? ללא ספק! מוזמנים לבוא לפופ אפ ולהחליט בעצמכם. פרטי אירוע בעמוד הפייסבוק.

השבוע הוזמנתי לארוחת חג ההודיה והבאתי את הקינוח הזה איתי, בנוסף לטארט פיסטוקים שהבאתי כגיבוי. אני די בטוח שהאורחים נהנו מהטארטלטים האלה, היה אפשר לראות את זה על הפנים שלהם. פשוטו כמשמעו, היו סימני עקבות של מרנג על האף או הזקן!

הפוסט הזה נולד מסיבה אחת בלבד, ממש רציתי לנסות ליצור קלתית עם עיטור מסביב, כמו שניתן לראות בוידאו הזה שמצאתי ביו-טיוב (אמנם אילם, אך אומר הרבה). בוידאו השף מסביר איך לעשות פונסאז’ מושלם, שזה חשוב בחלקו, אך אז הוא ממשיך להראות איך עושים את העיטור מסביב וזה החלק שהלהיב אותי.

ממש רציתי שהכותרת תהיה טארטלט ה”השחר העולה”, אבל אז גיליתי שזה יוצא מתוק להחריד. חשבתי אולי נלך על טארטלט “נוטלה”, אבל אז אמרתי לעצמי שזה תעשייתי מדי. לבסוף החלטתי ללכת על טארטלט עם ממרח אגוזי לוז (נוטלה ביתי) משולב עם גבינת מסקרפונה, וזה יצא פשוט מושלם  ואגוזי ביותר.