מאז הפוסט של הבראוניז שוקו-בננה אני לא מפסיק לחשוב על המרשמלו הצהובים האלה בטעם ובצורת בננה, מצופים בשכבה דקה של שוקולד. איך אהבתי את השטויות האלה כשהייתי ילד ואיך הייתי מצליח לחסל קופסה שלמה בלי בעיה. אבל עד כמה שהייתי מכור אליהם, תמיד רציתי שהביס יכיל יותר מרשמלו משוקולד.

אחרי שהעליתי את הפוסט האחרון שמתי לב פתאום שלבלוג אין מוטיב צבעוני במיוחד. הגוונים בכל פוסט נעים מחום לצהוב וחזרה. אז החלטתי להחיות את הבלוג עם קצת צבע וכך נולד לו המוס הבא שמורכב משלוש שכבות: שכבת מוס כסיס, מעליה שכבת מוס תות, מעליה שכבת גנאש שוקולד לבן ונילי במיוחד, כל זה מונח על גבי ביסקוויט רך ממרציפן ומעוטר עם חתיכות פטל מיובש.

לאחרונה גיליתי שיש לי חסך גדול בעולם הבראוניז. לא רק שמעולם לא אפיתי בראוניז, גם לא ממש יצא לי לטעום מהמגוון הרחב שיש לבראוניז להציע. בטיול האחרון לחו”ל נתקלתי בספר “Brownies, blondies and other traybakes” שכולו מוקדש למשפחת הבראוניז.

** הפוסט עודכן, שופץ ושוכלל בפוסט חדש עם טעם קפה מודגש יותר, בסיס בראוניז אספרסו מנצח ושיטת הכנה טובה יותר. ניתן למצוא את העדכון בלינק הזה ** לא כל יום חוגגים יום הולדת. ולא כל יום אוכלים עוגת יום הולדת. זה אירוע חגיגי והעוגה צריכה להיות חגיגית בהתאם. ומה חגיגי יותר מבראוניז עם אגוזי לוז, שמעליו שכבה אחת של מוס שוקולד מריר וקפה, ומעליה שכבה שניה של מוס שוקולד ג’נדויה (שוקולד חלב עם אגוזי לוז). פשוט שלוש שכבות של אושר.

עונת הליים בעיצומה ואני מרגיש שאני חייב לנצל את התקופה הזו במלואה. בכל זאת, זו כולה עונה שאורכת שבועיים (פחות או יותר.. האמת מרגיש לי פחות).

מה שאני אוהב בשבועיים האחרונים של אוגוסט, חוץ מהעובדה שהקיץ מתקרב לקיצו, זה הליים שפתאום צץ בכל עבר. בואו נודה בזה, הוא כל כך יותר שווה מהאח הגדול שלו, הלימון. הוא אינו חמצמץ מדי כמו הלימון ויש לו טעם בוגר של מרירות עדינה. הודות לכך משתמשים בו לרוב במשקאות אלכוהוליים.

מזמן לא העליתי פוסט, וכנראה שייקח לי זמן להעלות אחד נוסף. משהו בקיץ כנראה לא דוחף אותי להיכנס למטבח ולאפות. ואולי זו העובדה שעברתי לבית חדש, עם מטבח חדש, שהוציאה אותי מהאלמנט שלי. אז בשביל לנסות להתאקלם, הלכתי על משהו מוכר וקרוב לליבי. מקרונים.

** המתכון עודכן ונערך ב-5.3.2020 ואף קיבל פוסט חדש עם מתכון למחצית הכמות ** מה שאני אוהב בחגים, לא משנה של איזו דת, זה שכולם סובבים אוכל. ולא סתם אוכל.. מתוקים! באסלאם אין הרבה חגים, ולפיכך גם לא הרבה מתוקים חגיגיים. בעצם, יש רק מתוק אחד שבולט בחגים והוא קאעק איל עיד, פשוטו כמשמעו, עוגיות החג.