עונת הליים בעיצומה ואני מרגיש שאני חייב לנצל את התקופה הזו במלואה. בכל זאת, זו כולה עונה שאורכת שבועיים (פחות או יותר.. האמת מרגיש לי פחות).

מה שאני אוהב בשבועיים האחרונים של אוגוסט, חוץ מהעובדה שהקיץ מתקרב לקיצו, זה הליים שפתאום צץ בכל עבר. בואו נודה בזה, הוא כל כך יותר שווה מהאח הגדול שלו, הלימון. הוא אינו חמצמץ מדי כמו הלימון ויש לו טעם בוגר של מרירות עדינה. הודות לכך משתמשים בו לרוב במשקאות אלכוהוליים.

מזמן לא העליתי פוסט, וכנראה שייקח לי זמן להעלות אחד נוסף. משהו בקיץ כנראה לא דוחף אותי להיכנס למטבח ולאפות. ואולי זו העובדה שעברתי לבית חדש, עם מטבח חדש, שהוציאה אותי מהאלמנט שלי. אז בשביל לנסות להתאקלם, הלכתי על משהו מוכר וקרוב לליבי. מקרונים.

** המתכון עודכן ונערך ב-5.3.2020 ואף קיבל פוסט חדש עם מתכון למחצית הכמות ** מה שאני אוהב בחגים, לא משנה של איזו דת, זה שכולם סובבים אוכל. ולא סתם אוכל.. מתוקים! באסלאם אין הרבה חגים, ולפיכך גם לא הרבה מתוקים חגיגיים. בעצם, יש רק מתוק אחד שבולט בחגים והוא קאעק איל עיד, פשוטו כמשמעו, עוגיות החג.

לא נראה לי שיש צורך להציג את הס’מורס, אך למקרה ומישהו לא מכיר עדיין, זו המצאה אמריקאית גאונית שמשפרת את חווית הקאמפינג פי אלף.

במורד רחוב בן יהודה, במרכז העיר ירושלים, ישנו בית קפה קטן, “מאפין בוטיק” שמו. כל פעם שאני נכנס לשם אני מרגיש כאילו חציתי יבשות ונכנסתי לבית קפה אנגלו-סכסי, ולא רק בגלל העובדה שגם הלקוחות וגם צוות העובדים מנהלים את השיחות שלהם באנגלית.

עונת הדובדבנים כבר כאן, ואחד הדברים שאני אוהב לשלב איתם, איך לא, זה מקרונים! אז חיפשתי וחיפשתי ולבסוף מצאתי מתכון מעניין לעוגת מקרון מה-Le Grand Manuel du Pâtissier.

עוגת שוקולד של אמא גוגל! כשהתחלתי להתעסק עם עוגות מעוצבות ובצק סוכר, חיפשתי מתכון לעוגת שוקולד טעימה. הדבר הראשון שעשיתי זה לרוץ לאמא ולבקש ממנה שתלמד אותי את הסוד למתכון עוגת השוקולד שלה, שתמיד יוצאת כה טעימה, שוקולדית ופשוט, עוגה של אמא.