מה אני יכול להגיד על פיסטוק שעוד לא אמרתי כבר? אה… אפשר גם בתוך מאפינס! במהלך הטיול בסיציליה, מצאנו מאפינס פיסטוק בעיר ברונטה. המאפינס התגלו לנו לאחר שחשבנו שכל העיר (שסוגדת לפיסטוק) סגורה לקיץ. המאפינס נראו תמימים בהתחלה, עם שכבת פיסטוקים טחונים מעל שמסתירה את רוב המאפין. לאחר ביס אחד בלבד התגלה הקרם הירקרק בליבת המאפין שגרם לי לחייך מאוזן לאוזן.

תמיד כשאני חוזר מטיול בחו”ל אני דואג להביא איתי מתנות מקומיות למשפחה. כשנסעתי לסיציליה הקיץ, חזרתי עם ארבע צנצנות המכילות בתוכן ממרח פיסטוק עבודת ידיהם של תושבי העיר ברונטה. העיר מתגאה בפיסטוקים הירוקים שלה וכל חנות, מאפייה או בית קפה מתגאה בממרח הפיסטוק הביתי שלה או שלו. היה קשה לבחור ממרח פיסטוק שאותו אחזיר הביתה למשפחה. המגוון היה רחב; ממרחים עם מרקם חלק וקרמי שמזכיר נוטלה, ממרחים מחוספסים עם חלקיקי פיסטוקים קטנטנים, ממרחים על בסיס חלב, ממרחים על בסיס שמן זית ועוד ועוד…

הפוסט הזה מוקדש לטארט הראשון שהכנתי אי פעם. טארט שוקולד פיסטוק מהבלוג האהוב “מתוקים שלי“, בלוג שדי סלל את תחילת דרכי בעולם האפייה. מהביס הראשון דניאל היה מאוהב בו עד השמיים. עברו שנים רבות מאז, ודניאל עדיין לא מצא קינוח אחר שיכבוש את ליבו כמו שהטארט הזה כבש. בכל אירוע שמתקיים בבית, דניאל מבקש טארט שוקולד פיסטוק. בכל יום הולדת, טארט שוקולד פיסטוק. וכן, בכל יום שני, נו טוב, הבנתם את הרעיון.

בקיץ האחרון (אני לא מאמין שכבר חורף) נסעתי לסיציליה וחזרתי לארץ עם מטרה נעלה: להכין אצלי במטבח את כל הקינוחים הירקרקים שהתענגתי עליהם במהלך הטיול. לא סתם חזרתי משם עם 4 קילו פיסטוקים מהמשובחים בעולם. לקראת סוף הטיול, לאחר שוטטות בסמטאות של העיר סירקוזה, החלטתי לוותר על ארוחת ערב ולצלול ישר אל תוך כוס טירמיסו פיסטוק וריקוטה. מצאתי גן עדן בכוס קטנה.

בשבוע האחרון ניסיתי המון גרסאות של עוגות פיסטוק. המטבח התמלא בריחות קסומים של פיסטוקים קלויים (וגם באינסוף כלים מלוכלכים). אפיתי ואפיתי, ואז אפיתי עוד קצת. עד שבסוף הגעתי למתכון המושלם. נתתי לאמא לטעום וגם היא הגיעה למסקנה שזה מושלם, כמעט. “כמעט” מושלם לא מספיק לעוגת חתונה.

אחרי שניסיתי (ואהבתי) את הקליסון הקלאסי של פרובנס, הגיע הזמן לשחק עם זה קצת. ניסיתי לשלב את צירוף הטעמים האהוב עלי, לימון ופיסטוק, וקיבלתי קליסון פיסטוק לימון כלבבי. את הפוסט הזה התחלתי לכתוב שישי שעבר ואמרתי לעצמי שאני אסיים אותו במהלך הטיסה שלי לארה”ב באותו ערב. זה לא קרה. וזה לא קרה גם במשך שאר השבוע. ככה זה, נוסעים ומשאירים את כל המטלות, העבודות והבעיות מאחורה.

שלשום הוזמנתי לסדר פסח של דבורה, אישה נפלאה, ולקחתי על עצמי את האחריות להכין את הקינוח. לא הלכתי רחוק מדי מהקינוח המוצלח של שנה שעברה, הפלזיר סוכרה הנודע של השף פייר הרמה. הפעם ניסיתי אותו בגרסה קצת שונה.. פלזיר סוכרה על טהרת פיסטוקים, בסגנון ריבועי ואישי יותר.

תמיד היתה לי אהבה לעוגיות אוזני המן. הנה, אמרתי את זה. יש הרבה שיגידו שהם לא מתלהבים ממנה, זו סתם עוגיה יבשה, בלי טעם או סיבה מוצדקת להיות על שולחן האוכל. לדעתי הם פשוט עוד לא פגשו את האוזן המושלמת.