כן, אני יודע, חג המולד כבר מאחורינו והשנה החדשה רק התחילה. אבל בית הג’ינג’רברד הזה יושב אצלי בסלון כבר חודש שלם, פשוט לא הספקתי להעלות את הפוסט בתקופה החגיגית. כמו שאומרים, כל עכבה לטובה. הייתי בטוח שהבית יקרוס לאחר כמה ימים, במיוחד שהכנתי בצק רך מהרגיל. למרבה הפלא, הבית עומד איתן במלוא הדרו כבר כמעט חודש וזה פשוט נפלא.

חג מולד שמח! השנה חנוכה וחג המולד נופלים על אותו השבוע, ולמרות שבעיקרון אני לא אמור לחגוג את שניהם, כבר הספקתי להכין סופגניות ועוגיות ג’ינג’רברד. למה להסתפק בחג אחד (או בכלום בעצם) כשאפשר לחגוג את כולם יחד? העיקר שיש משהו שיסיח את דעתי מהקור הירושלמי הזה שמתחיל לעלות לי על העצבים. מזל שהחורף כאן הוא הוא רק עונת מעבר.

חודש שעבר חבר טוב בשם נעם הגיע לבקר את ירושלים מסן פרנסיסקו. על הדרך הוא עשה עצירה בשוודיה לביקור משפחתי קטן. במהלך השהות שלו שם, נעם שלח לי את המילה Kardemummabullar. לאחר חיפוש בגוגל הבנתי שזו לא קללה, אלא מאפה שמרים כרוך אפוי ומצופה בהל. בעצם, האח השוודי של הסינמון רול האמריקאי.

בקיץ האחרון קיבלתי מההורים בלנדר חדש במתנה ומאז אני לא מפסיק להשתמש בו. למרות שכבר הספקתי להפיל ולשבור אותו חלקית, עדיין ניתן להפעיל אותו. עד שאזיז את עצמי להחליף את החלק השבור, היה לי חשוב להעלות לכאן את השייקים הכי אהובים עלי בהשראת המאפין בוטיק, שם אגב גיליתי את המאפין דלעת וגבינת שמנת הכי טעים בעיר.

לפני זמן מה, נתקלתי בסרטון קסום שמסביר איך מכינים קרם מייפל מסירופ מייפל בלבד. במשפט אחד, מחממים את הסירופ, מצננים חזרה ואז מערבבים, במשך כמעט שעה! זהו בגדול. בסרטון ממש מתגאים בערבוב ידני עם כף מעץ. אני לא. אני גאה במיקסר שלי, שמסוגל לעשות זאת באותו אופן בזמן שאני שותה קפה ומכין את הבצק הפריך לעוגיות.

כבר סיפרתי בעבר על שגעון הכריסמס שלי. נכון, זה לא חג שאני אמור לחגוג, אבל הדשא של השכן ירוק יותר, והעץ שלו צבעוני הרבה יותר. כשהייתי ילד, חסכתי את דמי הכיס שלי וקניתי עץ כריסמס קטנטן. הייתי כל כך מאוהב בו שהשארתי אותו על השידה ליד המיטה במשך כל השנה. אני זוכר שבוקר אחד התעוררתי לקול רשרוש. פתחתי את עיניי והבחנתי שהעץ ממש מטלטל מעלי. קמתי וצעקתי לאחי שיפסיק עם השטויות שלו, אבל הוא בכלל עדיין היה ישן במיטתו. לפתע הבחנתי שכל החדר רועד. המשפחה התעוררה בבהלה וכולנו יצאנו לסלון, איפה שהנברשת התנדנדה מצד לצד. זה נרגע לאחר כמה רגעים, אך לעולם לא אשכח איך עץ הכריסמס העיר אותי בזמן רעידת האדמה היחידה שחוויתי בחיי.

כבר יותר מחצי שנה שהאחיינית שלי, נג’ואה, שולחת לעברי רמזים די עבים לגבי מתנת יום ההולדת שהיא רוצה ממני. ביום הולדת קודם של אחיינית אחרת, אמאל, הבאתי פאזל תלת ממדי של טירת דיסני שכל האחייניות התלהבו ממנו, והאימהות אף יותר. לקראת יום ההולדת הקרב של נג’ואה חיפשתי מתנה דומה אך קצת שונה. מפה לשם, נתקלתי בלגו מטורף של טירת דיסני, שמכיל 4,080 חלקים!

מאז הפוסט של הבראוניז שוקו-בננה אני לא מפסיק לחשוב על המרשמלו הצהובים האלה בטעם ובצורת בננה, מצופים בשכבה דקה של שוקולד. איך אהבתי את השטויות האלה כשהייתי ילד ואיך הייתי מצליח לחסל קופסה שלמה בלי בעיה. אבל עד כמה שהייתי מכור אליהם, תמיד רציתי שהביס יכיל יותר מרשמלו משוקולד.