תמיד התחשק לי להכין אגוזי לוז מקורמלים ולהשתמש בהם כקישוט, אבל נרתעתי מהזנב המקורמל הזה. הפעם אמרתי לעצמי, לא עוד! נכנסתי למטבח, קירמלתי סוכר וטבלתי בו אגוזי לוז. הפלא ופלא, זה עבד. זה אפילו לא היה כזה מסובך. כל זה ועוד ביום אפרורי וגשום. הרגשתי כמו מרתה סטיוארט, שאגב מדגימה את המלאכה באלגנטיות יחד עם פראן דרשר מ”נני” (מרוב געגועים לילדות, קולה נשמע לפתע כמו מוזיקה לאוזניי).

אחד הדברים שאני אוהב בכתיבת הבלוג זה התיעוד. כמה פעמים כבר קרה לי שהכנתי משהו, ואחרי כמה זמן שרציתי להכין את אותו הדבר שוב, כבר לא זכרתי איך, מה ולמה. השבוע אבישג הכינה את סוכסה אגוזי הלוז שכתבתי עליו כאן לפני שנה ואף העלתה צילום יפהפה של העוגה. הסתכלתי על התמונה ונזכרתי כמה עבדתי על הקרם האגוזי הזה ואיך הבטחתי לעצמי שעוד אשתמש בו שוב. והנה, שנה אחרי, אני חוזר אליו ואפילו לא צריך לשבור את הראש כדי לשחזר את המתכון. התעוררתי בבוקר שבת, בדקתי שיש לי את כל המצרכים וניגשתי למלאכה.

מכירים את זה שאתם מכינים מאפה כלשהו עם מילוי, לקראת הסוף המילוי נגמר ואז מתחילים לחפש תחליף מילוי כלשהו, כי חבל על הבצק? למזלי, זה קרה לי אתמול כשהכנתי אוזני המן חלבה פיסטוק. שמעתם נכון, למזלי.

שבוע הבא, אני ועוד שתי חברות עורכים אירוע פופ אפ קטנטן. אני אמכור 5 סוגים של טארטלטים. אחד מהם הולך להיות טארטלט פררו רושה, מורכב ממוס שוקולד ג’נדויה עם ליבת פרלינה אגוזית, עטוף בזיגוג שוקולד וברס, מונח על קלתית פריכה שמסתירה בתוכה ביסקוויט שוקולד אגוזים* קראנצ’י. מורכב? קצת.. טעים? ללא ספק! מוזמנים לבוא לפופ אפ ולהחליט בעצמכם. פרטי אירוע בעמוד הפייסבוק.

ממש רציתי שהכותרת תהיה טארטלט ה”השחר העולה”, אבל אז גיליתי שזה יוצא מתוק להחריד. חשבתי אולי נלך על טארטלט “נוטלה”, אבל אז אמרתי לעצמי שזה תעשייתי מדי. לבסוף החלטתי ללכת על טארטלט עם ממרח אגוזי לוז (נוטלה ביתי) משולב עם גבינת מסקרפונה, וזה יצא פשוט מושלם  ואגוזי ביותר.

** הפוסט עודכן, שופץ ושוכלל בפוסט חדש עם טעם קפה מודגש יותר, בסיס בראוניז אספרסו מנצח ושיטת הכנה טובה יותר. ניתן למצוא את העדכון בלינק הזה ** לא כל יום חוגגים יום הולדת. ולא כל יום אוכלים עוגת יום הולדת. זה אירוע חגיגי והעוגה צריכה להיות חגיגית בהתאם. ומה חגיגי יותר מבראוניז עם אגוזי לוז, שמעליו שכבה אחת של מוס שוקולד מריר וקפה, ומעליה שכבה שניה של מוס שוקולד ג’נדויה (שוקולד חלב עם אגוזי לוז). פשוט שלוש שכבות של אושר.

בשנת 1982 שני דברים מופלאים קרו לאמא שלי. אחרי עשר שנים של מאמצים לא פוסקים להביא ילדים וחמישה הריונות כושלים, נולד לה בן זכר (אני!). באותה שנה, ללא ידיעתה, נולד לעולם עוד ממתק שווה לא פחות, והוא הפררו רושה. זמן קצר לאחר שגילתה אותו, הוא הפך להיות לאחד השוקולדים הכי אהובים עליה, ומאז הוא אורח הכבוד הקבוע במגירת השוקולדים בבית.

הבלוג עדיין בחיתוליו וכבר יש עוד פוסט על יצירה גאונית נוספת של השף הצרפתי פייר הרמה. הפעם זה לא מקרונים. הפעם זו עוגה שהשף החליט להדביק לה את השם פלזיר סוכרה – “תענוג מתוק”, שדי אומר הכל.