** הפוסט עודכן, שופץ ושוכלל בפוסט חדש עם טעם קפה מודגש יותר, בסיס בראוניז אספרסו מנצח ושיטת הכנה טובה יותר. ניתן למצוא את העדכון בלינק הזה ** לא כל יום חוגגים יום הולדת. ולא כל יום אוכלים עוגת יום הולדת. זה אירוע חגיגי והעוגה צריכה להיות חגיגית בהתאם. ומה חגיגי יותר מבראוניז עם אגוזי לוז, שמעליו שכבה אחת של מוס שוקולד מריר וקפה, ומעליה שכבה שניה של מוס שוקולד ג’נדויה (שוקולד חלב עם אגוזי לוז). פשוט שלוש שכבות של אושר.

מה שאני אוהב בשבועיים האחרונים של אוגוסט, חוץ מהעובדה שהקיץ מתקרב לקיצו, זה הליים שפתאום צץ בכל עבר. בואו נודה בזה, הוא כל כך יותר שווה מהאח הגדול שלו, הלימון. הוא אינו חמצמץ מדי כמו הלימון ויש לו טעם בוגר של מרירות עדינה. הודות לכך משתמשים בו לרוב במשקאות אלכוהוליים.

** המתכון עודכן ונערך ב-5.3.2020 ואף קיבל פוסט חדש עם מתכון למחצית הכמות ** מה שאני אוהב בחגים, לא משנה של איזו דת, זה שכולם סובבים אוכל. ולא סתם אוכל.. מתוקים! באסלאם אין הרבה חגים, ולפיכך גם לא הרבה מתוקים חגיגיים. בעצם, יש רק מתוק אחד שבולט בחגים והוא קאעק איל עיד, פשוטו כמשמעו, עוגיות החג.

עוגת שוקולד של אמא גוגל! כשהתחלתי להתעסק עם עוגות מעוצבות ובצק סוכר, חיפשתי מתכון לעוגת שוקולד טעימה. הדבר הראשון שעשיתי זה לרוץ לאמא ולבקש ממנה שתלמד אותי את הסוד למתכון עוגת השוקולד שלה, שתמיד יוצאת כה טעימה, שוקולדית ופשוט, עוגה של אמא.

הבלוג עדיין בחיתוליו וכבר יש עוד פוסט על יצירה גאונית נוספת של השף הצרפתי פייר הרמה. הפעם זה לא מקרונים. הפעם זו עוגה שהשף החליט להדביק לה את השם פלזיר סוכרה – “תענוג מתוק”, שדי אומר הכל.

מעולם לא ממש התלהבתי מאגוזי לוז. כשאמא היתה מביאה מחלוטה (מיקס אגוזים) מקליית דודי “המלך חוסיין” דרומית לגן תמר ביפו, הייתי מפריד את אגוזי הלוז מהשקית ושם בצד, כמו שילד אמריקאי מפריד את ה-M&M עם הצבע הכי שנוא עליו משאר הצבעים.