לא, זו לא עוגת טריקולד. היא רק נראית ככה. בעוגה הזו יש שני שוקולדים בלבד, חלב ומריר. האלמנט הלבן הוא בעצם מסקרפונה ולא שוקולד לבן. זו עוגת מוס בסגנון אנטרמה, עם שש שכבות שונות בטעם ובמרקם. זה מתחיל מבסיס של ג’קונד אגוזי לוז שטעים לזלול איך שהוא, מעליו שכבת קריספי שוקולד אגוזים, מעליה שתי שכבות קרמה, אחת שוקולדית, השנייה אגוזית, מעליהם מוס מסקרפונה קליל עם וניל איכותי ולעיטור, גנאש שוקולד מריר. זה אכן היה יום הולדת שמח.

את העוגה הזו אכלנו כבר לפני שבועיים ורק בימים האחרונים התפניתי לכתוב את המתכון שיהיה לי מסודר ונגיש כאן בבלוג. כן, כבר אין לי מלא זמן פנוי כמו שהיה לי פעם. המשרה שלי בבית המרקחת גדלה וממש אוטוטו אצטרך לנהל אותו בעצמי לזמן מה. אבל זה בסדר. זה אומר שהמנהלת שלי תוכל לצאת לחופשת לידה בראש שקט, ואני… אני אנסה לנהל את העניינים. אבל הי, בינתיים, לפני שהאדמה תבלע אותי, קבלו אנטרמה פיסטוק לימון שהוא חגיגה בפני עצמו.

כמה זמן העוגה הזו היתה לי בראש. התבקשתי להכין אחת כזו ספציפית לפני יותר משנה ופשוט לא מצאתי זמן להתעסק בזה. סוף סוף החורף הגיע, ואיתו גם מנוחה קלה מכל מיני מחויבויות, ואף חזרה לשגרה טובה ומוכרת. הי, אני סוף סוף מתמקם כאן. כדי לחגוג את העניין, שקעתי במחקר קטן ולבסוף הכנתי עוגת רד וולווט משלי.

כשאני מסתכל על השנה האחרונה כאן בבלוג, אני לא צריך לחזור יותר מדי אחורה. תחילת השנה מתחילה מהעמוד הקודם, מה שמראה שלא הייתי כה פעיל כמו בשנים קודמות. אבל זה בסדר, זה רק תחביב רציני שפינה קצת זמן לאחרונה למעבר הגדול ואפילו לתחביבים חדשים אחרים. לאט לאט אני חוזר לזה, אבל שומר על הלהבה נמוכה יחסית. בכל זאת, רק תחביב.

בעצם, יותר נכון לקרוא לזה בר פיסטוק וקדאיף עם גבינה, אבל הבנתם את הרעיון. את הקינוח הזה הכנתי עבור אירוע קטן של “קפה שחור” באסיף ככיבוד קל. בנוסף לברים, הכנתי עוגיות פיסטוק בצורת חמסה, תמרים ממולאים חלווה ומצופים בשוקולד, מקלות גבינה מבצק עלים ביתי וקאעק איל עיד של אמא. אכן, כמעט כל הפיסטוקים הסיציליאנים שלי נוצלו לטובה ומצאו לעצמם בית חדש ב-150 עוגות ועוגיות.

שוב נעלמתי. מאז שעברתי חזרה ליפו, אני מאוד עסוק. פיתחתי תחביב ישן שלי ואני לא מפסיק להוסיף עוד ועוד צמחים לבית החדש. בין התחביב לבין העבודה בבית מרקחת חדש בתל אביב, ארגנתי טיול שלם למשפחה שלי בפריז. חלום רב שנים שקרם עור וגידים לפני כשנתיים ואז התבטל לנו בפרצוף עם התפרצות הקורונה. הקיץ הזה לא ויתרנו. הקיץ הזה נסענו… לפריז?

יומני היקר, התגעגעתי. עברו כמעט 4 חודשים מאז הפוסט האחרון. אני מתנצל, הייתי נורא עסוק. השתנו המון דברים בחיי, לטובה בעיקר. לאחר 15 שנים בירושלים, סוף כל סוף חזרתי הביתה, ליפו. ירושלים, היית נפלאה, ולעיתים די מאתגרת, אבל לא אשכחך, אחרת תישכח ימיני. לשוני לא תדבק לחכי, כי היא תהיה עסוקה מדי בלטעום את כל המאפים שיש לי עוד לגלות בביתי החדש.

אני תמיד חושב על הקינוח הבא שאני רוצה להכין. כשסוף סוף מגיעה ההזדמנות ואני נרתם להכין אותו, אני כבר מת לסיים ולעבור הלאה לקינוח הבא שכבר הספיק להשתחל לו למחשבות שלי. אני מסיים עם הנוכחי, מתחיל לעבוד על הקינוח הבא, ושוב, המחשבות קופצות לקינוח נוסף אחר. וכך הלאה, עד שלפעמים אני כבר שוכח מה הכנתי, מה רציתי להכין ומה אני הולך להכין.