עונת הקרמבו כבר כאן, ואני לא בטוח מה מרגש אותי יותר, הריח של הגשם הראשון או הנגיסה מהקרמבו הראשון. אני אישית אוהב להתחיל מהראש וכשאני מגיע לעוגיה אני אוכל גם אותה. לפעמים מתחשק לי פתאום לקלף את כל השוקולד ולאכול את המרנג בנפרד. אכן, קיימות עוד אלף דרכים לאכול קרמבו, אבל למה קרמבו בפיתה היא אחת מהן אני לעולם לא אבין.

מאז הפוסט של הבראוניז שוקו-בננה אני לא מפסיק לחשוב על המרשמלו הצהובים האלה בטעם ובצורת בננה, מצופים בשכבה דקה של שוקולד. איך אהבתי את השטויות האלה כשהייתי ילד ואיך הייתי מצליח לחסל קופסה שלמה בלי בעיה. אבל עד כמה שהייתי מכור אליהם, תמיד רציתי שהביס יכיל יותר מרשמלו משוקולד.