שבוע שעבר חברים מחו”ל הגיעו לבקר בירושלים. עד לפני כמה שנים הם גרו כאן והיו בעצם שכנים קרובים. זוג עם 2 ילדים חמודים. כשנפגשנו, שאלתי את דקל, אחד הילדים, אם הוא נהנה מהביקור שלו. הוא ענה בחיוב אבל ציין שזה קצת מבאס שאין קרמבו בקיץ. מיד קפץ לי בראש רעיון להיכנס למטבח ולהכין לו קרמבואים בהפתעה למחר. ואכן, זה מה שעשיתי. הילד היה מאושר, וגם אני.

לפני כמה חודשים העליתי את התמונה הזו של מקרונים ממולאים בקרם שוקולד בננה לאינסטגרם וכמה חברים ביקשו מתכון. המתכון אותו ניסיתי בזמנו היה בסדר, אבל לא ממש הלהיב אותי. חשבתי לנסות כמה וריאציות אחרות ולהעלות מתכון תוך שבוע, וככה גם הבטחתי לחברים. אבל מה לעשות שלא הכל הולך תמיד כמתוכנן.

קרם טעים דורש פוסט שלם. את הקרם החמצמץ הזה למדתי להכין במהלך לימודיי בבי”ס “בישולים” ומאז אני מנסה לשלב אותו בכל קינוח אפשרי. ניסיתי אותו בטארטלטים מנטה-לימון (איזה טעים!), ניסיתי אותו במקרונים לימונדה ורודה בשילוב עם תות (וואי וואי!) ועכשיו בתוך פחזניות עם יוזו במקום לימון ומרנג שרוף מעל (או מי גאד!).

כחלק מהלימודים בבי”ס “בישולים”, השתתפתי בקורס העשרה קצר בשם “מבחנות ומטרפות”. למדנו איך להכין נשיקות מרנג טבעוניות מאקוואפאבה (מי חומוס), איך לקרמל שוקולד לבן, איך להכין כיפות סוכר שקופות ומבריקות, ועוד כמה דברים מגניבים.. במיוחד אהבתי את קונסומה התותים, ציר מרוכז וצלול של תותים שהתבשלו עם סוכר על אדי מים חמים.

השבוע הבלוג הקטנטן שלי חוגג יום הולדת שנה. לציון האירוע החלטתי להכין מקרונים, שבעצם איתם פתחתי את הבלוג עם הפוסט הראשון, מקרון יוזו. הפעם החלטתי ללכת על מקרון דאבל פיסטוק, שמכיל פיסטוקים גם במלית וגם בקליפה (דאבל האושר)!

אני זוכר כשאני ואחיי היינו ילדים איך בליל חג המולד היינו שומעים את הפעמונים מתקרבים. ישר היינו רצים לחלונות בתקווה לתפוס מבט חטוף בסנטה קלאוס נוסע במזחלת רתומה לאיילי הצפון ברכב עם אייל ענקי מנופח מפלסטיק על הגגון. איך היינו מקווים שהוא יעשה עצירה גם אצלנו, עד שאמא קלטה את העניין עם השנים והזמינה אותו!

השבוע הוזמנתי לארוחת חג ההודיה והבאתי את הקינוח הזה איתי, בנוסף לטארט פיסטוקים שהבאתי כגיבוי. אני די בטוח שהאורחים נהנו מהטארטלטים האלה, היה אפשר לראות את זה על הפנים שלהם. פשוטו כמשמעו, היו סימני עקבות של מרנג על האף או הזקן!

עונת הקרמבו כבר כאן, ואני לא בטוח מה מרגש אותי יותר, הריח של הגשם הראשון או הנגיסה מהקרמבו הראשון. אני אישית אוהב להתחיל מהראש וכשאני מגיע לעוגיה אני אוכל גם אותה. לפעמים מתחשק לי פתאום לקלף את כל השוקולד ולאכול את המרנג בנפרד. אכן, קיימות עוד אלף דרכים לאכול קרמבו, אבל למה קרמבו בפיתה היא אחת מהן אני לעולם לא אבין.