שנה שעברה, הכנתי עוגת מוס שוקולד קפה וג’נדויה כעוגת יום הולדת לסומיה. (סומיה, ולא סומליה כמו שלקוחות קוראים לה לפעמים.. בטעות ובתמימות כמובן..) סומיה עובדת איתי בבית המרקחת ויחד אנחנו משליטים טרור על קהל לקוחותינו. טוב נו, רק על אלה שנדחפים בתור ועוברים את הקו האדום המסומן על הרצפה. בשבילם זה קו דמיוני לחלוטין. אולי בעצם חלק מהתפאורה בבית המרקחת. ככה זה אצלנו. קודם נדחפים, כועסים, רבים, מקללים ורק אז ממתינים את שתי השניות שנותרו להם בעצם לחכות בתור.

שלשום הוזמנתי לסדר פסח של דבורה, אישה נפלאה, ולקחתי על עצמי את האחריות להכין את הקינוח. לא הלכתי רחוק מדי מהקינוח המוצלח של שנה שעברה, הפלזיר סוכרה הנודע של השף פייר הרמה. הפעם ניסיתי אותו בגרסה קצת שונה.. פלזיר סוכרה על טהרת פיסטוקים, בסגנון ריבועי ואישי יותר.

כבר יותר מחצי שנה שהאחיינית שלי, נג’ואה, שולחת לעברי רמזים די עבים לגבי מתנת יום ההולדת שהיא רוצה ממני. ביום הולדת קודם של אחיינית אחרת, אמאל, הבאתי פאזל תלת ממדי של טירת דיסני שכל האחייניות התלהבו ממנו, והאימהות אף יותר. לקראת יום ההולדת הקרב של נג’ואה חיפשתי מתנה דומה אך קצת שונה. מפה לשם, נתקלתי בלגו מטורף של טירת דיסני, שמכיל 4,080 חלקים!

מאז הפוסט האחרון שלי על מילקי בתוך ביצת קינדר ממש התחשק לי לנסות את המילקי בכל הטעמים הקיימים של שוקולד. במקום להכין כל פעם טעם נפרד החלטתי להכין את הכל במכה אחת. יו, ועוד איזו מכה! אני ממש צריך להתחיל להכין יותר מילקי ביתי.

אני זוכר כשאני ואחיי היינו ילדים איך בליל חג המולד היינו שומעים את הפעמונים מתקרבים. ישר היינו רצים לחלונות בתקווה לתפוס מבט חטוף בסנטה קלאוס נוסע במזחלת רתומה לאיילי הצפון ברכב עם אייל ענקי מנופח מפלסטיק על הגגון. איך היינו מקווים שהוא יעשה עצירה גם אצלנו, עד שאמא קלטה את העניין עם השנים והזמינה אותו!

השבוע הוזמנתי לארוחת חג ההודיה והבאתי את הקינוח הזה איתי, בנוסף לטארט פיסטוקים שהבאתי כגיבוי. אני די בטוח שהאורחים נהנו מהטארטלטים האלה, היה אפשר לראות את זה על הפנים שלהם. פשוטו כמשמעו, היו סימני עקבות של מרנג על האף או הזקן!

לא מזמן זוג חברים מתוק החליט לאתגר אותי להכין ממתק לא פחות מתוק מהם, והוא המוצרט-קוגל. הממתק מכיל ליבת מרציפן פיסטוק, עטוף בשכבת נוגט ומצופה בשכבת שוקולד מריר. המוצרט-קוגל נוצר לראשונה בעיר זלצבורג שבאוסטריה והביא איתו הרבה טוב ועל הדרך כמה סכסוכים משפטיים על בלעדיות שמו.

עונת הקרמבו כבר כאן, ואני לא בטוח מה מרגש אותי יותר, הריח של הגשם הראשון או הנגיסה מהקרמבו הראשון. אני אישית אוהב להתחיל מהראש וכשאני מגיע לעוגיה אני אוכל גם אותה. לפעמים מתחשק לי פתאום לקלף את כל השוקולד ולאכול את המרנג בנפרד. אכן, קיימות עוד אלף דרכים לאכול קרמבו, אבל למה קרמבו בפיתה היא אחת מהן אני לעולם לא אבין.