זהו פוסט שכתבתי לפני קצת יותר מחודש ומאז לא יצא לי לעבוד עליו, לסדר אותו ולשים אותו כאן. הגיע הזמן לשחרר אותו ולהמשיך הלאה. כמה פבלובה הכנתי כדי להגיע למתכון הזה. בסופו של דבר המתכון די קלאסי, בלי טוויסט מסובך בעלילה. את ההשראה לעיצוב המגניב קיבלתי מהסרטון הבא ביוטיוב. את הטכניקה מצאתי אצל ג’מה, בסרטון הזה. טכניקה מצוינת שהניבה פבלובה מושלמת.

עכשיו שכבר חורף וקפוא בחוץ (וגם בפנים לפעמים), אפשר לפנות סופ”ש חורפי למטבח ולהכין בצק בריוש כרוך. סוף סוף ניגשתי למלאכה ואפילו העליתי פוסט שלם על אופן הכנת הבצק האימתני. כל מה שנותר זה לשקוע בעולם שלם של מאפים שאפשר להכין עם הבצק. המאפה שדחף אותי לכל העניין מלכתחילה הוא קראנץ גבינה מריקוטה עם מלא אוכמניות בתוכו, והוא שווה כל קיפול ורידוד שהבצק הזה דורש.

כל סופ”ש נגמר וכל שבוע מתחיל, אבל לא בקלות. לפחות לא אצלי. יום ראשון זה יום העבודה הכי ארוך שלי. השבוע שלי מתחיל בבום של עבודה. כשטיילתי בפרובאנס לא מזמן גיליתי שהשבוע שלהם מתחיל אחרת, ואני לא מדבר על זה שהוא מתחיל מיום שני.

טמפרור שוקולד בימי הקיץ החמים נועד לכישלון. לתומי חשבתי שהמטבח הממוזג יפתור את הבעיה. הרי קריר ונחמד לי בבית. אך לא לשוקולד. שוקולד דורש טמפרטורת חדר ספציפית. בין 18-20° ליתר דיוק. בפעם הראשונה כיוונתי את המזגן ל-21° והתחלתי לעבוד. לקח מלא זמן לטמפרטורת השוקולד המומס לרדת חזרה. זה היה הרמז הראשון שלי. אכן, הטמפרור הראשון לא הצליח ולא קיבלתי פרלינים יפים.

אתמול ערכנו בביתנו מסיבת פרידה לבטי ודוד, זוג חברים טוב. היא אמריקאית במקור, הוא ישראלי, ויחד הם המיקס המושלם, ממש כמו השילוב של הלימון עם פירות היער בטארט הוורוד הזה. אחרי עשור בארץ, הם עוברים לגור בבוסטון הקרירה. הם הכירו והתחתנו בארץ, ולי היה הכבוד להכין להם את עוגת החתונה. שלוש קומות של עוגת טרס לצ’ס, ספוגה בשלושה סוגים של חלב. אחד מהם (חלב מאודה) לא קיים בארץ ועשה את כל הדרך מארה”ב עבור העוגה האלוהית הזו. אני חייב יום אחד לשחזר את המתכון ולהעלות אותו לבלוג.

לא חשבתי שאכתוב עוד פוסט בזמן הקרוב על פירות יער בכלל (או אוכמניות בפרט), אבל זה קרה בכל זאת. גיליתי השבוע שהאחיינית הפצפונת שלי, אלין, חוגגת יום הולדת. נכון, אני אמור לזכור את ימי ההולדת של האחיינים שלי, אבל אחרי האחיין השישי הפסקתי לנסות (מזל שיש גוגל קלנדר). לכבוד החגיגה הכנתי עוגת שיפון קלה ואוורירית עם קצפת בטעם אוכמניות.

אני אוהב לפעמים לשלב אלמנטים מפוסטים שכתבתי בעבר ולקבל תוצר חדש. למשל, עבור הפוסט הזה, השתמשתי בקלתיות של טארטלט הלימון-ליים ופיסטוק. מילאתי את הקלתיות בקרם לימון אותו הכנתי לקרמבו לימון. קישטתי עם פטל ואוכמניות שנשארו לי מעוגת מוס הגבינה. התוצאה, טארטלט לימון ופירות יער.

גיסתי אימאן חגגה יום הולדת בסופ”ש האחרון. כשאאלתי אותה איזו עוגה תרצה שאכין לה, היא סירבה על מנת לא להטריח אותי. שאלתי אותה שוב, היא סירבה בשנית. אז שאלתי אותה איזה סוג של עוגות היא בד”כ אוהבת ולבסוף היא ענתה לי… ככה זה אצלי במשפחה. לא שומעים “לא”. שומעים את ה”כן” שמתחבא לו שם בין “לא תודה” ו”ממש לא”.