עוברת עלי תקופה קצת מוזרה לאחרונה. בית המרקחת שבו אני עובד עומד להיסגר לשיפוצים למספר חודשים, המחשב החדש שבניתי לעצמי לא רוצה לעבוד והטיול לארה”ב בעוד חודש מרגיש כמו חלום בהקיץ. בעצם, כל התקופה הזו מרגישה לי כחלום בהקיץ. ובלילות, משום מה, החלומות מציאותיים מדי לטעמי. בעיקר אותו חלום חוזר בו אני נוהג ברכב אבל לא מצליח לעצור. אבל זה רק חלום, והמציאות לפעמים נחמדה יותר, במיוחד כשאפשר לצאת מהשמיכה במיטה ולהתעטף בשמיכת הביטחון שלי במטבח.

בקיץ האחרון קיבלתי מההורים בלנדר חדש במתנה ומאז אני לא מפסיק להשתמש בו. למרות שכבר הספקתי להפיל ולשבור אותו חלקית, עדיין ניתן להפעיל אותו. עד שאזיז את עצמי להחליף את החלק השבור, היה לי חשוב להעלות לכאן את השייקים הכי אהובים עלי בהשראת המאפין בוטיק, שם אגב גיליתי את המאפין דלעת וגבינת שמנת הכי טעים בעיר.

כל סופ”ש נגמר וכל שבוע מתחיל, אבל לא בקלות. לפחות לא אצלי. יום ראשון זה יום העבודה הכי ארוך שלי. השבוע שלי מתחיל בבום של עבודה. כשטיילתי בפרובאנס לא מזמן גיליתי שהשבוע שלהם מתחיל אחרת, ואני לא מדבר על זה שהוא מתחיל מיום שני.

עוגת הבננה הזו היא בעצם גרסה משודרגת של עוגת יום ההולדת האחרונה שלי. נכון, זה נראה קצת מוזר שעוגת אינגליש קייק היא בעצם שדרוג לעוגת יום הולדת גבוהה וחגיגית, אך לא שופטים ספר על פי כריכתו. עם כל הכבוד לעוגה המגונדרת, השילוב של עוגת בננה עם קרם חמאה בטעם שוקולד לא כל כך הלהיב אותי בסוף. הבטחתי לעצמי לעבוד על מתכון טוב יותר וקיבלתי את הדחף לעשות זאת ביום הולדתה של ארד.

לפי חבריי האמריקאים, ס’מורס מורכב ממרשמלו וניל, שוקולד חלב של הרשי’ס וביסקוויט גרהם קראקר. חטיף קלאסי של קאמפינג. צולים את המרשמלו על אש המדורה, מניחים אותו על טבלת שוקולד ומסנדווצ’ים עם שני ביסקוויטים. החום של המרשמלו ממיס את השוקולד וכל הדבר הזה עושה חגיגה אחת גדולה בפה. קשה להשיג את הרכיבים הרשמיים בארץ. כל פעם שאני מנסה למצוא להם תחליף אני מקבל מבט ביקורתי מאותם חברים. ובכל זאת, אני ממשיך לנסות.

** הפוסט עודכן, שופץ ושוכלל בפוסט חדש עם עוגת בננה עסיסית יותר (בתוספת קראמבל פקאן) ושיטת הכנה טובה יותר. ניתן למצוא את העדכון בלינק הזה ** היום אני חוגג יום הולדת 36! אם אני זוכר טוב (כבר אי אפשר להיות בטוח בגילי המופלג), זו עוגת יום ההולדת הראשונה שאני מכין לעצמי. זה קצת מוזר, אני מודה, אבל כמו שדניאל אומר, הסנדלר הולך יחף. בשבועות האחרונים הענקתי הרבה מחשבה לעניין וניסיתי להגיע להחלטה חשובה, איזו עוגה להכין. חשבתי, הרהרתי, חלמתי עד שיום אחד כשצחקתי עם נורית היא קראה לי קופיף והבטיחה לי בננה. איך אני אוהב בננות. דוקטור הו פעם אמר, תמיד תיקח איתך בננה למסיבה. אם כבר, למה לא עוגת בננה.. עם שוקולד ואולי גם אגוזים!

לפני כמה חודשים העליתי את התמונה הזו של מקרונים ממולאים בקרם שוקולד בננה לאינסטגרם וכמה חברים ביקשו מתכון. המתכון אותו ניסיתי בזמנו היה בסדר, אבל לא ממש הלהיב אותי. חשבתי לנסות כמה וריאציות אחרות ולהעלות מתכון תוך שבוע, וככה גם הבטחתי לחברים. אבל מה לעשות שלא הכל הולך תמיד כמתוכנן.

מאז הפוסט של הבראוניז שוקו-בננה אני לא מפסיק לחשוב על המרשמלו הצהובים האלה בטעם ובצורת בננה, מצופים בשכבה דקה של שוקולד. איך אהבתי את השטויות האלה כשהייתי ילד ואיך הייתי מצליח לחסל קופסה שלמה בלי בעיה. אבל עד כמה שהייתי מכור אליהם, תמיד רציתי שהביס יכיל יותר מרשמלו משוקולד.