כן כן, זה לא הסנט הונורה הראשון שלי. זה אפילו לא הראשון בטעם קפה. כבר הכנתי בעבר סנט הונורה בטעמי וניל וקפה שיחד הולידו טעם נהדר של מוקה. זמן מה לאחר מכן, החלטתי להכין את המתכון שוב. הפעם, סנט הונורה דאבל אספרסו, גדוש בקפה מכל כיוון אפשרי. אך נתקלתי במלא בעיות קטנות שלא שמתי לב אליהן בסנט הונורה הראשון.

זהו היום האחרון של ספטמבר ואני עדיין מרגיש שאני באמצע הקיץ. מחר כבר אוקטובר, אבל החום של אוגוסט לא מרפה. בעבר הייתי כבר מתחיל להכין קרמבו בתקופה הזו כדי לחגוג את בואו של החורף. לא השנה. הפעם המצאתי לעצמי קרמבו חסין חום – פבלובו! מעין מיני פבלובה שנראית כמו קרמבו, עם קליפה פציחה כמו של נשיקה אך רכה ומרשמלואית מבפנים, עם שנטילי במרכז ושוקולד בתחתית.

בפוסט הקודם הכנתי גאלט דה רואה לפרויקט בית ספר של אחיינית חמודה אחת. בשביל הגאלט הייתי צריך להכין קילו בצק עלים והשתמשתי בכ-2/3 ממנו לגאלט. אז מה עושים עם ה-1/3 הנותר מהבצק עליו כה עמלתי? עוגה עוד יותר מורכבת כמובן! אם חשבתי שהגאלט היא עוגת המלכים, טעיתי. סנט הונורה היא אחת ה-עוגות שיצא לי להכין במטבח, ומקומה בממלכה בלתי מעורער.

נתקלתי בסרטון ביו-טיוב בו מראים איך מכינים בראוניז אגוזי מלך וקפה מרשים ביותר. ידעתי שאני חייב להכין את זה בקרוב. הראיתי את זה לאורן שהציע לי להכין את השכבות השונות ממתכונים קיימים שאני כבר מכיר. לא הסכמתי. רציתי לטעום את התוצר הסופי של השף הספרדי. יצא נחמד למדי, אבל זה דרש שיפור לדעתי.

סוף כל סוף נפל בחלקי מתכון של “דנון”, בית הספר לאפייה קולינרית. ועוד איזה מתכון! העוגה בגרסה המקורית גדושה בפיסטוקים עם נגיעות של פירות אדומים. מור, שותפתי לאהבה הירוקה, הואילה בטובה לשלוח לי את המתכון עם ההוראות והפרשנות שלה לאחר שנדלקתי על העוגה באינסטגרם שלה. עכשיו שזה מולי, אני מאוהב עוד יותר.

לא כל יום הולדת של אחיין כזה או אחר יוצא לי להכין עוגה מושקעת בטירוף. לפעמים יש אילוצים, ולפעמים סתם אין כוחות. אם אני לא מכין את העוגה, אז סבתא מכינה להם. ואם אני לא מכין את העוגה, זה לא אומר שהם לא יזכו מההפקר. השנה, ליום הולדתו של האחיין הבכור, הכנתי קרמבו מוקה עם וניל, מה שהופך אותו בעצם לקרמבו חצי מוקה-חצי וניל.

בקיץ האחרון קיבלתי מההורים בלנדר חדש במתנה ומאז אני לא מפסיק להשתמש בו. למרות שכבר הספקתי להפיל ולשבור אותו חלקית, עדיין ניתן להפעיל אותו. עד שאזיז את עצמי להחליף את החלק השבור, היה לי חשוב להעלות לכאן את השייקים הכי אהובים עלי בהשראת המאפין בוטיק, שם אגב גיליתי את המאפין דלעת וגבינת שמנת הכי טעים בעיר.

הקינוח הזה הוא גלגול של קינוח אחר שניסיתי להכין עם אורן לפני כחודשיים. ניסינו להכין בוש דה נואל עם קרם דיפלומט בטעם קפה וריפל נוגט אגוזי לוז. זה היה טעים בטירוף, אבל לא החזיק יפה את הצורה האופיינית שלו. אולי כי ניסינו להכין ג’קונד מאגוזי לוז, אולי בגלל שהקרם היה רך מדי ואולי כי סתם לא היה לנו מזל. החלטתי שאני לא מוותר על הטעמים והתחלתי לחפש קינוח כלשהו שיעבוד איתם, עד שהגעתי לקינוח המתאים – מילפיי.