מזמן לא העליתי פוסט, וכנראה שייקח לי זמן להעלות אחד נוסף. משהו בקיץ כנראה לא דוחף אותי להיכנס למטבח ולאפות. ואולי זו העובדה שעברתי לבית חדש, עם מטבח חדש, שהוציאה אותי מהאלמנט שלי. אז בשביל לנסות להתאקלם, הלכתי על משהו מוכר וקרוב לליבי. מקרונים.

עונת הדובדבנים כבר כאן, ואחד הדברים שאני אוהב לשלב איתם, איך לא, זה מקרונים! אז חיפשתי וחיפשתי ולבסוף מצאתי מתכון מעניין לעוגת מקרון מה-Le Grand Manuel du Pâtissier.

הבלוג עדיין בחיתוליו וכבר יש עוד פוסט על יצירה גאונית נוספת של השף הצרפתי פייר הרמה. הפעם זה לא מקרונים. הפעם זו עוגה שהשף החליט להדביק לה את השם פלזיר סוכרה – “תענוג מתוק”, שדי אומר הכל.

תמיד היתה לי אהבה גדולה לשוקולד, על כל סוגיו. אך לצערי, השוקולד לא החזיר לי את אותה אהבה וכמו כמעט בכל סיפור עם אהבה נכזבת, איכשהו מגיעים בסוף לפסיכולוג שיתקן את המצב העגום, רק שבמקרה שלי זה היה רופא שיניים.

הרבה מתכונים שאני נתקל בהם דורשים אגוזי לוז קלופים. בשונה מפיסטוקים, לא מוכרים אגוזי לוז ללא הקליפה. לפחות לא בסביבה בה אני גר. אז שאלתי את אדון גוגל ומצאתי שתי שיטות שונות לקלף אגוזי לוז.

אחד הדברים שממש יכול להרוס לי את השבוע זו אפטה. למי שלא יודע מה זה (כולי קנאה) זה פצע לבן קטן שמופיע בחלל הפה והוא התחליף העכשווי לעינויים מימי הביניים.

לא מזמן נסעתי לפריז והיה לי את המזל לגלות את חנות המקרונים של פייר הרמה, גאון הדור בכל מה שנוגע למקרונים. כניסה לחנות שלו זה כמו כניסה לחנות תכשיטים, רק שבמקום טבעות אירוסין מעוטרות ביהלומים יקרים, מאחורי הזכוכית יושבים להם מקרונים צבעוניים, מגרים ויקרים לא פחות.