את עוגת הלימון הזו הכנתי ליום ההולדת של קאט לפני מספר חודשים וכל תכנון להעלות את המתכון מאז נכשל או נדחה עקב עוגות אחרות. אז הנה הגיע לו הרגע שהעוגה הזו תקבל את מקומה הראוי כאן בבלוג. עוגת לימון מרנג בסגנון עוגת יום ההולדת של המילק בר, בגרסה לימונית, מתוקה ודי מרשימה, במיוחד כשלוקחים ברנר ושורפים כל פרוסת עוגה לפני ההגשה.

בנובמבר של שנה שעברה, כן, זו מלפני כמה ימים, ביקרתי בפריז. לא חסכתי בעלייה לרגל לכל המאפיות והקונדיטוריות של פריז ואכלתי מאפה או שניים אצל כל שף פטיסייר נחשב, כמו פייר הרמה, סדריק גרולה, כריסטוף אדם ועוד. אבל השף שקנה את ליבי בטיול הזה הוא כוכב חדש בתחום, שמו אורליין כהן והמאפייה שלו נמצאת מחוץ לפריז בכלל.

אולי בעצם טארטלט ספירלה? טבעות? אממ, נאא. טארטלט זברה. אולי לא כשמסתכלים על זה מלמעלה. התיאור מדויק יותר כשחותכים חתיכה מהטארטלט ואז מגלים את הפסים שהולכים ממרכז הטארטלט מטה אל הקצה ומעלה, מה שבהחלט מזכיר פסי זברה. טארטלט שנוצר כבדרך אגב כדי לרצות חברה טובה.

לאחרונה אני נמצא במוד טארטלטי. מכין בצק פריך כל שבוע, ויוצר קלתיות בצבעים ובצורות שונות. טארטלט משובץ כלוח שחמט, טארטלט מפוספס, טארטלט שהתחפש לקופסת פופקורן והפעם, טארטלט ספירלה. כלומר, הקלתית אפויה בצורת חצי ספרה ועליה הדבקתי טבעות בצק פריך בגדלים שונים, בעזרת שוקולד לבן מקורמל (כדי להסוות אותו בצבע הבצק).

בשבועיים האחרונים, שמואל ואני השתעשענו עם קלתיות מבצק פריך. הכנו בצק פריך, אחד בטעם וניל, השני קקאו. שילבנו אותם יחד ויצרנו קלתית מפוספסת עם מלית חמאת בוטנים וגנאש שוקולד מריר שהשלימה את אפקט הפסים גם בתוך הקלתית. משם נולד לו הרעיון ליצור טארטלט פופקורן בקרמל מלוח שנראה כמו קופסת פופקורן קלאסית.

כן כן, זה לא הסנט הונורה הראשון שלי. זה אפילו לא הראשון בטעם קפה. כבר הכנתי בעבר סנט הונורה בטעמי וניל וקפה שיחד הולידו טעם נהדר של מוקה. זמן מה לאחר מכן, החלטתי להכין את המתכון שוב. הפעם, סנט הונורה דאבל אספרסו, גדוש בקפה מכל כיוון אפשרי. אך נתקלתי במלא בעיות קטנות שלא שמתי לב אליהן בסנט הונורה הראשון.