בתקופה האחרונה יצא לי לחקור טירמיסו מכל כיוון. הכנתי טירמיסו קלאסי בעזרת המיקסר של קנווד, הכנתי שוב בלעדיו ועכשיו מעלה גרסה מודרנית לעניין, בהשראת הקונדיטור הצרפתי האהוב עלי, אורליין כהן. את ההשראה קיבלתי מהספר הראשון שלו, בו הוא מכין אנטרמה טירמיסו מודרני, עשיר במרקמים וטעם שמזכיר את הטירמיסו הקלאסי.

והפעם בפינת מה עושים עם המיקסר החדש… טירמיסו קלאסי אסלי, ללא פיסטוקים. כזה שמכינים עם זביונה ממיליון חלמונים (טוב, רק ארבע). כזה שהבישקוטי שלו קשה וקריספי, כולו ממתין בציפייה גדולה לטבילה בתוך כוס קפה טוב. אבל ממש טוב. כזה שנטחן במקום ומעורר אותך רק מהארומה שלו. אל חשש, אני מסביר גם איך להכין אותו ללא המיקסר של קנווד בהמשך הפוסט.

הפוסט הבא הוא כולו הילול אחד גדול לשף פטיסייר הכי אהוב עלי כרגע, אורליין כהן. כבר הזכרתי אותו לטובה בפוסט קודם, פסיפלובה, שם קיבלתי ממנו השראה לקינוח שיצרתי. הפעם, צללתי לתוך עוגיות שוקולד צ’יפס. המתכון שלו כה מושלם שלא היה צורך בשינויים או תיקונים. אם מישהו יכול לעשות לעוגייה האמריקאית הזו חסד, כמובן שזה יהיה שף צרפתי.

מצאתי את הקוצץ המושלם. קוצץ המזון הישן שלי (מולינקס) יצא לפנסיה. כמה אהבתי אותו. כמה קטן, ככה חזק. רכשתי את הדגם החדש והתבאסתי לגלות שהוא לא עושה את העבודה כמו קודמו. חזרתי למסע החיפושים לאחר זמן מה, ולשמחתי גיליתי שחזרו לשווק את הדגם הישן! כמו שאומרים, סוס מנצח לא מחליפים.

כשהייתי ילד הייתי מצייר במכחול וצבע כל מיני יצירות צבעוניות על קליפות ביצי פסחא. כיום אני עדיין מכין את אותן יצירות, אך על ביצי שוקולד. זה לא סוד, אני אוהב ביצי שוקולד. לכבוד יום הולדתה של אמי בשבוע שעבר, הכנתי ביצת שוקולד עם פסים של שוקולד חלב ומריר. לא ידעתי במה למלא אותה, עד שבמקרה נתקלתי בסרטון הבא.