שלום בלוג! עברו חודשים מאז שביקרתי אותך. כמעט 4 חודשים ליתר דיוק. לא השתנה הרבה בחיי, חוץ אולי מסדר העדיפויות שלי. בכל זאת, אני לא מזניח אותך. אז הנה לך, פוסט קטנטן וחמוד על אגוז שהוא לא פיסטוק (למרות שהטארטלט יכול להיראות מגניב בירוק). פוסט שהוא כולו בוטן. טוב, ואולי גם קצת שקדים כדי לעדן את הטעם. טארטלט בוטנים, היר ווי גו.

שנה אחת נגמרה לה, שנה אחרת התחילה לה. פעם הייתי מתרגש מהעניין. עכשיו קצת פחות. פעם הייתי מחכה בקוצר רוח לשנה חדשה, עכשיו אני אומר לעצמי, רגע רגע, זמן, האט את עצמך… לאן אתה רץ? אבל הזמן לא מקשיב וממשיך לו בדרכו הזריזה, כמו הארנב הלבן עם שעון הכיס. לא נורא, גם אני אמשיך בדרכי. אמשיך ליפול בתוך מחילת הארנב, או במציאות שלי, מחילת הזמן, בתקווה שהשנה, כמו אליס, אולי גם אני אנחת בשלום.

אחרי כל עוגות ימי ההולדת שהכנתי לאחרונה, החלטתי שהגיע הזמן להכין משהו בשבילי ולמעני. מה? אפשר להיות קצת אגואיסטים לפעמים. למרות שימים גשומים כאלה דורשים משהו שיחמם את הבטן, בכל זאת הלכתי על מעין עוגת מוס בשכבות של פיסטוק-שוקולד שתחמם לי את הלב. הכירו את מר טארטלט פיסטוק-שוקולד.

אחד הפוסטים האהובים עלי בבלוג שייך לטארטלט פררו רושה שהעליתי לפני מספר שנים. מאז אני מקבל מדי פעם פניות ושאלות איך להפוך את הטארטלטים האלה לטארט אחד גדול. החלטתי שהגיע הזמן לנסות זאת בעצמי והתחלתי לחפש כלים שיעזרו לי במטרה. עד שאמצא את כל הכלים הנחוצים, חשבתי לעצמי למה לא לנסות את המתכון שוב, אך בגרסה קצת שונה. הכירו את אחיו המושלג של הפררו רושה, הלא הוא רפאלו.

קיבלתי גלויה מניו יורק. את הגלויה שלחו לורן ואוסקר, חבר טוב וכלבו החמוד, שגרו בארץ לתקופה קצרה. על הגלויה מופיע ציור מקסים של פאי מרנג לימון קלאסי ובגב הגלויה יש מתכון. אני אוהב גלויות, אבל זו ספציפית דיברה לליבי. מאוד רציתי שהמתכון יהיה נפלא כמו הגלויה הזו, אבל לצערי הוא קצת אכזב. לא התייאשתי ושיחזרתי את הציור עם מתכון משלי. עכשיו הכל נפלא.

אני אוהב לפעמים לשלב אלמנטים מפוסטים שכתבתי בעבר ולקבל תוצר חדש. למשל, עבור הפוסט הזה, השתמשתי בקלתיות של טארטלט הלימון-ליים ופיסטוק. מילאתי את הקלתיות בקרם לימון אותו הכנתי לקרמבו לימון. קישטתי עם פטל ואוכמניות שנשארו לי מעוגת מוס הגבינה. התוצאה, טארטלט לימון ופירות יער.

בזמן האחרון מרגיש לי כאילו פתחתי פס ייצור לטארטלטים. אני מכין אותם ללא הרף, וזה כיף נורא. אבל שניה לפני שאני עובר הלאה למשהו אחר, החלטתי להעלות פוסט טארטלטי אחרון (לבינתיים), ואם כבר אחרון, אז עם בום.. בסגנון הביג בנג!

אני זוכר כשאני ואחיי היינו ילדים איך בליל חג המולד היינו שומעים את הפעמונים מתקרבים. ישר היינו רצים לחלונות בתקווה לתפוס מבט חטוף בסנטה קלאוס נוסע במזחלת רתומה לאיילי הצפון ברכב עם אייל ענקי מנופח מפלסטיק על הגגון. איך היינו מקווים שהוא יעשה עצירה גם אצלנו, עד שאמא קלטה את העניין עם השנים והזמינה אותו!