בפוסט הקודם הכנתי גאלט דה רואה לפרויקט בית ספר של אחיינית חמודה אחת. בשביל הגאלט הייתי צריך להכין קילו בצק עלים והשתמשתי בכ-2/3 ממנו לגאלט. אז מה עושים עם ה-1/3 הנותר מהבצק עליו כה עמלתי? עוגה עוד יותר מורכבת כמובן! אם חשבתי שהגאלט היא עוגת המלכים, טעיתי. סנט הונורה היא אחת ה-עוגות שיצא לי להכין במטבח, ומקומה בממלכה בלתי מעורער.

בסופ”ש הקודם אחיינית שלי יסמין ביקשה ממני עזרה עם שיעורי הבית שלה. המורה לצרפתית התחילה פרויקט חדש בכיתתה. הפרויקט? ללמד את הילדים אוצר מילים דרך מתכונים שונים. הילדים מקבלים את שמות הציוד והרכיבים הנדרשים למתכון וכותבים את תהליך ההכנה לפי האיורים המסופקים. המתכון הראשון היה לעוגה הכי מלכותית שיש – גאלט דה רואה, או בשפה העממית, עוגת המלכים.

אתמול חגגנו לאחיין הכי קטן שלי שנתיים. כבר שבועיים שלמים שאני מנסה לחשוב מה להכין לשובב. אולי עוגה בדמות אחד מגיבורי העל שהוא כל כך אוהב? ספיידרמן? קפטן אמריקה? או אולי עוגה בצורת אחת המכוניות מהאוסף שלו? בסוף קלטתי, הילד מטורף על שוקולד קינדר. כבר הכנתי עוגות וטארטים בהשראת השוקולד האהוב. מספיק. הפעם אכין משהו להורים. כך בעצם נולד לו טארט ג’נדויה… מפורק.

איזה שבוע חורפי פתאום. גשם כמעט יום יום. מעונן ואפרורי, בדיוק כמו שאני אוהב. טוב, עד לגבול מסוים. כשצריך לצאת לעבודה והכבישים מוצפים, זה פחות אידאלי. כשהמרפסת מוצפת והמים נכנסים לבית, זה כבר לא כיף. כשהרוחות נושבות בחזקה ומעיפות לי את הצמחים, זה כבר מוגזם. ואז… אני מתחיל להתגעגע לשמש ולשמיים בהירים. אז כדי לשפר את מצב הרוח, הכנתי טארט פסיפלורה שנותן תחרות אף לשמש עצמה.

הניסוי הכי מוצלח שלי השנה. ניפצתי את בועת הפיסטוק ושילבתי פסיפלורה בטארט שוקולדי ביותר. השילוב כל כך מושלם לדעתי. ניסיתי את העניין בעבר כשהכנתי פרלינים שוקולד פסיפלורה בהשראת המוגדור – מקרון הדגל של פייר הרמה. ההבדל הפעם שהשתמשתי בפרי עצמו ולא במחית פסיפלורה מוכנה מראש. כן אורן, אני יודע שאתה לא אוהב שוקולד עם פירות, אבל כאן זה פשוט עובד, אין אפילו על מה להתווכח.

בשבוע שעבר חגגנו יום הולדת לדניאל. במקום עוגת יום הולדת, הכנתי לו טארט לימון ופיסטוק. או יותר נכון, טארט חמאה בטעם לימון ופיסטוק. כן, זה טארט קטנטן אבל הוא גדוש בחמאה, אז חתיכה קטנה מספיקה בהחלט. נא לא לזלול הכל, למרות שזה נורא מפתה. החמצמצות של הלימון נהדרת, במיוחד אם משתמשים בזסט מליים. הקראנצ’יות של הקריספי פיסטוק, בתוספת לזו של הקלתית, לוקחת את כל העניין דרגה אחת מעלה. אבל הי, חתיכה אחת וזהו להיום.

אתמול גיליתי שהאחיין שלי בן השנה אוהב סדר. אולי קצת יותר מדי. הוא מסדר את כל מכוניות הצעצוע שלו בשורה, ישרה להפליא. הוא יחזיר כל חפץ למקומו ויחזיר כל טלפון נייד שמצא בדרכו חזרה לבעליו. זה הזכיר לי את עצמי, במיוחד כשזה מגיע למתכונים. אני יכול לחזור לאותו מתכון אלף פעם וכל פעם לשנות משהו קטן כאן או לסדר משהו אחר שם, עד שהכל מסתדר. כך זה היה עם המתכון לטארט הזה, טארט פקאן פיסטוק.

בחודש שעבר ביליתי חמישה שבועות נפלאים ביפו. חמישה שבועות בהם אכלתי מהאוכל של אמא יום יום, שיחקתי עם האחיינים יום יום, ובעיקר, הכנתי מלא קינוחים שמצאו את דרכם לכל אחיי, יום יום. התרגלתי להתפנק אצל המשפחה ובחזרה, הרגלתי אותם לפינוקים מתוקים. בתום החופשה, אמרתי להתראות וחזרתי לירושלים, לבית מרקחת מחודש, משופץ ומבריק. חזרה לשגרה חדשה.