לפני זמן מה, דניאלה, חברה יקרה ושכנה טובה לשעבר, שלחה לי תמונה של טארט תפוחים מגונדר. מתחת לתמונה רשמה: “בבקשה תכין לי את זה”. דניאלה חיה בוושינגטון, ארה”ב. כמובן שהבקשה היתה בגדר הלצה. לא בשבילי. כחודשיים לאחר מכן, הגעתי לבקר בוושינגטון ללא קשר. במקרה דניאלה חגגה יום הולדת כשבוע לפני כן, ובמקרה זכרתי את הבקשה. החלטתי להפתיע אותה והכנתי לה טארט תפוחים לפי בקשתה. טארט תפוחים יפהפה וגדוש תפוחים של סדריק גרולה.

אני אוהב טארטים. אני מכין אותם כל הזמן וכותב עליהם הרבה. ברגע שהצלחתי לפענח איך להכין את הקלתית כמו שצריך, אני מאוהב בהם עוד יותר. כמעט בכל אירוע שאני עורך בביתי, תמיד יככב לו איזה טארט או שניים. במסיבת הפרידה מבטי ודוד הכנתי שניים כאלה, אחד היה טארט לימון ופירות אדומים מעולה שלא יכולתי להתאפק וכתבתי עליו ביום שלמחרת. השני, טארט פיסטוק עם אגסים ביין, שמרתי לעכשיו ואני די גאה בו. הוא מהווה בשבילי מעין ניצחון קטן על טארט דומה שהכנתי למבחן אמצע צולע במהלך הלימודים בבי”ס “בישולים”.

אמילי חגגה שנתיים השבוע. היא באה לבקר מארה”ב עם הוריה. אמה, קרן, פנתה אלי וביקשה עוגת שוקולד צבעונית ליום הולדתה. הכרתי את קרן לראשונה לפני 15 שנה, כשעוד הייתי ילד בעצמי. טוב, לא ילד ממש, אלא סטודנט טרי שרק סיים תיכון. הבקשה עוררה בי נוסטלגיה וזה הניע אותי להכין עוגת יום הולדת לילדה חמודה שעוד לא יצא לי להכיר. איך אני יודע שהיא חמודה? קרן שלחה לי תמונה של אמילי כשכל הפנים שלה שקועות בעוגה. ילדה כלבבי.

עוגת הבננה הזו היא בעצם גרסה משודרגת של עוגת יום ההולדת האחרונה שלי. נכון, זה נראה קצת מוזר שעוגת אינגליש קייק היא בעצם שדרוג לעוגת יום הולדת גבוהה וחגיגית, אך לא שופטים ספר על פי כריכתו. עם כל הכבוד לעוגה המגונדרת, השילוב של עוגת בננה עם קרם חמאה בטעם שוקולד לא כל כך הלהיב אותי בסוף. הבטחתי לעצמי לעבוד על מתכון טוב יותר וקיבלתי את הדחף לעשות זאת ביום הולדתה של ארד.

אתמול ערכנו בביתנו מסיבת פרידה לבטי ודוד, זוג חברים טוב. היא אמריקאית במקור, הוא ישראלי, ויחד הם המיקס המושלם, ממש כמו השילוב של הלימון עם פירות היער בטארט הוורוד הזה. אחרי עשור בארץ, הם עוברים לגור בבוסטון הקרירה. הם הכירו והתחתנו בארץ, ולי היה הכבוד להכין להם את עוגת החתונה. שלוש קומות של עוגת טרס לצ’ס, ספוגה בשלושה סוגים של חלב. אחד מהם (חלב מאודה) לא קיים בארץ ועשה את כל הדרך מארה”ב עבור העוגה האלוהית הזו. אני חייב יום אחד לשחזר את המתכון ולהעלות אותו לבלוג.

לפני כשנתיים עברתי משבר קטן. לא שבאמת היה לי על מה להתלונן, אבל הרגשתי שחסר לי עוד משהו בחיים. עוד משהו קטן להשלים את החיוך בסופו של יום. יום אחד, בדרכי לבקר את המשפחה ביפו, בעודי מקשיב שוב ושוב לשיר Lane Boy של Twenty One Pilot הבנתי פתאום למה אני כל כך אוהב את השיר. התיפוף לקראת סוף השיר עורר בי רגש מסוים. באותו הרגע קלטתי שברוב השירים שריגשו אותי בחיי יש קטע בו התיפוף משתלט על השיר וסוחף אותי איתו. באותו הרגע החלטתי… אני רוצה להיות מתופף! (או כמו שדניאל קרא לזה פעם, תופיסט)

אחת הדודות המגניבות שלי ביקשה ממני להכין עוגת יום הולדת לבתה. כששאלתי על איזו עוגה היא חושבת, היא שלחה לי תמונה של עוגת ריס’ז מקושטת בחטיף עצמו. לקחתי על עצמי את האתגר בתנאי שהמשפחה החוגגת תשמש כשפני ניסיונות ותספק לי ביקורת בונה. היה תנאי קטן נוסף, שישאירו לי חתיכה קטנה לטעום, אבל משום מה כל הראיות נעלמו לאחר שהסכין התחילה לחתוך את העוגה.

ב-5 לספטמבר 2017 חגגתי יום הולדת 35. במקביל, באותו יום, נחשף לעולם שוקולד רובי (Ruby) של קליבו. יד המקרה? אני לא חושב. היקום החליט לתת לי מתנה ורודה, שהגיעה אלי באיחור קל של שנה וחצי. לא נורא, העיקר שסוף סוף הצלחתי לשים את ידיי על השוקולד הרביעי מסוגו בעולם (לאחר מריר, חלב ולבן). צבע השוקולד ורוד וטעמו מתוק אך חמצמץ מעט, ללא צבעי מאכל או חומרי טעם. תודה יקום!