פרלין פיסטוק

עברו להם חודשיים שלמים מאז הפוסט האחרון, וזה בסדר. אני כבר לא לחוץ להעלות פוסטים כדי להשיג את העולם. שמרתי את אהבתי לאפייה על אש נמוכה לאחרונה והתעסקתי בדברים אחרים שאני אוהב לא פחות. לפתע הלהבה גברה ומצאתי את עצמי יותר ויותר במטבח, משחק עם שוקולד ללא הפסקה. ואז פתאום, משום מקום, נתקלתי בסרטון הזה של ג’ולס ומכאן הדרך לפרלין חלומותיי היתה קצרה – פרלין פיסטוק ממולא בגנאש פרלינה פיסטוק (!) עם קראנצ’יות נהדרת ונגיעת לימון מטרללת.

כעכ כנאפה

בחודש שעבר ביליתי חמישה שבועות נפלאים ביפו. חמישה שבועות בהם אכלתי מהאוכל של אמא יום יום, שיחקתי עם האחיינים יום יום, ובעיקר, הכנתי מלא קינוחים שמצאו את דרכם לכל אחיי, יום יום. התרגלתי להתפנק אצל המשפחה ובחזרה, הרגלתי אותם לפינוקים מתוקים. בתום החופשה, אמרתי להתראות וחזרתי לירושלים, לבית מרקחת מחודש, משופץ ומבריק. חזרה לשגרה חדשה.

רויאל אייסינג טבעוני

כשהייתי בן 20 והתחלתי את לימודיי בגיאופיזיקה ומדעי החלל, החלטתי שאני רוצה קעקוע שישקף את אהבתי לשמיים ומעבר. הלכתי עם חברתי הטובה מיכל לדיזינגוף סנטר, שם מצאנו סטודיו לקעקועים. זה היה ממוקם בחלק הנטוש של הסנטר בזמנו. אזרתי אומץ, נכנסתי לסטודיו וביקשתי קעקוע. המקעקע פשוט אמר לי “לך הביתה”. הסתכלתי עליו בנחישות ואמרתי שוב, “אני רוצה קעקוע”. כנראה הוא הבין שאין מה לשכנע אותי אחרת, אבל זה היה די נחמד מצידו לנסות.

פרלין ריסז

שלום עולם! כבר זמן מה שלא העליתי פוסט. הייתי עסוק, אבל בדברים טובים. בשבועיים האחרונים עמלתי רבות על בית ג’ינג’רברד רדוף רוחות לאחיין שחגג יום הולדת ברוח ליל כל הקדושים (האלווין). בשבועיים שלפני כן, טיילתי לי בקליפורניה, שהיא בעצם בירת הקולנוע העולמי, אז אתם יכולים לדמיין את הסטים המושקעים והאימתניים שפקדו את חצרות הבתים. שלדים פרה-היסטוריים, ערפדים צמאי דם, רוחות רפאים מרחפות וכל דבר אפל אחר שניתן לחשוב עליו.

פרלין ג’נדויה פיסטוק

השבוע היתה לי מטרה אחת בראש – להבין איך צובעים תבנית שוקולד בחמאת קקאו כמו שצריך, ולא לקחת קיצורי דרך כמו שעשיתי בפוסט של פרלין שוקולד חלב ופסיפלורה (עדיין אחד האהובים עלי). מפה לשם, לא רק שחקרתי לעומק את עניין חמאת הקקאו, גם ניסיתי כמעט כל אופציה אפשרית למילוי שוקולד-פיסטוק בפרלין כדי שאוכל להכתיר אחד כפרלין ג’נדויה פיסטוק הטוב ביותר שיצא לי להכין במטבח.

איך להכין חמאת פיסטוק ביתית (עם בונוס: שייק פיסטוק-בננה)

עוברת עלי תקופה קצת מוזרה לאחרונה. בית המרקחת שבו אני עובד עומד להיסגר לשיפוצים למספר חודשים, המחשב החדש שבניתי לעצמי לא רוצה לעבוד והטיול לארה”ב בעוד חודש מרגיש כמו חלום בהקיץ. בעצם, כל התקופה הזו מרגישה לי כחלום בהקיץ. ובלילות, משום מה, החלומות מציאותיים מדי לטעמי. בעיקר אותו חלום חוזר בו אני נוהג ברכב אבל לא מצליח לעצור. אבל זה רק חלום, והמציאות לפעמים נחמדה יותר, במיוחד כשאפשר לצאת מהשמיכה במיטה ולהתעטף בשמיכת הביטחון שלי במטבח.

ג’לאטו פיסטוק

חוה, אני מתנצל. נסעתי וחזרתי! לונדון כן חיכתה לי. ואחריה גם סקוטלנד. שבועיים נפלאים של חופש, שקט נפשי והרבה טבע עשו את שלהם. אבל חוה, צדקת. בלונדון הטלוויזיה אכן מצוינת, כי בסקוטלנד יש נופים מרהיבים שיהפכו כל צילום דוקומנטרי לסרט שובר קופות. התאהבתי קשות בסקוטלנד. הגבעות, האיים, הטירות ואפילו הרכבות שנוסעות להוגוורטס נמצאים שם. אך התיאבון נפתח בלונדון, שם סיימתי כל ארוחה עם גלידה, יום יום, אחת יותר טעימה מהשנייה.

תמרים ממולאים בחלווה

האחיינים עלו עלי. איכשהו סוף סוף הם קלטו שאני רוקח במקצועי. אחרי שנים רבות של עוגות וקינוחים, שברתי להם את תמונת האופה המסור שציירו להם בראשם. זו היתה תקופה חמודה האמת. כשהיו נשאלים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, חלק מהם ענו שהם רוצים לאפות עוגות כמו הדוד שלהם. כן, הם חמודים כאלה. נראה לי קצת התאכזבו כשגילו שאני מוכר תרופות במקום עוגות, אבל לפחות ההשראה עוד שם. אולי יום אחד מישהו מהם יהיה אופה גדול, מי יודע.

Advertisements
logo
Search Cake Lab