בסופ”ש הקודם אחיינית שלי יסמין ביקשה ממני עזרה עם שיעורי הבית שלה. המורה לצרפתית התחילה פרויקט חדש בכיתתה. הפרויקט? ללמד את הילדים אוצר מילים דרך מתכונים שונים. הילדים מקבלים את שמות הציוד והרכיבים הנדרשים למתכון וכותבים את תהליך ההכנה לפי האיורים המסופקים. המתכון הראשון היה לעוגה הכי מלכותית שיש – גאלט דה רואה, או בשפה העממית, עוגת המלכים.

בסופ”ש האחרון הכנתי עוגת גלידה לבנטינית, עם שכבות שוקולד, פיסטוק וחלווה נהדרות. עוגת גלידה שדניאל ומרים מאוד אהבו. עוגת גלידה שהמשפחה כמעט נתנה לי מכות עליה. “למה דווקא פיסטוק?”, הם שאלו. “אוי לא, חלווה? אבל זה נורא כבד”, הם אמרו. “וואו, אהבתי רק את השוקולד, זה ממש טעים, מרגישים שזה עם שוקולד מריר”, הצהירו. “אבל הי, פעם הבאה תכין לנו גלידת מסטיק או בייגלה מלוח בבקשה”, הם ביקשו.

בשבוע שעבר חגגנו יום הולדת לדניאל. במקום עוגת יום הולדת, הכנתי לו טארט לימון ופיסטוק. או יותר נכון, טארט חמאה בטעם לימון ופיסטוק. כן, זה טארט קטנטן אבל הוא גדוש בחמאה, אז חתיכה קטנה מספיקה בהחלט. נא לא לזלול הכל, למרות שזה נורא מפתה. החמצמצות של הלימון נהדרת, במיוחד אם משתמשים בזסט מליים. הקראנצ’יות של הקריספי פיסטוק, בתוספת לזו של הקלתית, לוקחת את כל העניין דרגה אחת מעלה. אבל הי, חתיכה אחת וזהו להיום.

בעצם, יותר נכון לקרוא לזה בר פיסטוק וקדאיף עם גבינה, אבל הבנתם את הרעיון. את הקינוח הזה הכנתי עבור אירוע קטן של “קפה שחור” באסיף ככיבוד קל. בנוסף לברים, הכנתי עוגיות פיסטוק בצורת חמסה, תמרים ממולאים חלווה ומצופים בשוקולד, מקלות גבינה מבצק עלים ביתי וקאעק איל עיד של אמא. אכן, כמעט כל הפיסטוקים הסיציליאנים שלי נוצלו לטובה ומצאו לעצמם בית חדש ב-150 עוגות ועוגיות.

אתמול גיליתי שהאחיין שלי בן השנה אוהב סדר. אולי קצת יותר מדי. הוא מסדר את כל מכוניות הצעצוע שלו בשורה, ישרה להפליא. הוא יחזיר כל חפץ למקומו ויחזיר כל טלפון נייד שמצא בדרכו חזרה לבעליו. זה הזכיר לי את עצמי, במיוחד כשזה מגיע למתכונים. אני יכול לחזור לאותו מתכון אלף פעם וכל פעם לשנות משהו קטן כאן או לסדר משהו אחר שם, עד שהכל מסתדר. כך זה היה עם המתכון לטארט הזה, טארט פקאן פיסטוק.

בחודש שעבר ביליתי חמישה שבועות נפלאים ביפו. חמישה שבועות בהם אכלתי מהאוכל של אמא יום יום, שיחקתי עם האחיינים יום יום, ובעיקר, הכנתי מלא קינוחים שמצאו את דרכם לכל אחיי, יום יום. התרגלתי להתפנק אצל המשפחה ובחזרה, הרגלתי אותם לפינוקים מתוקים. בתום החופשה, אמרתי להתראות וחזרתי לירושלים, לבית מרקחת מחודש, משופץ ומבריק. חזרה לשגרה חדשה.

זה לא ממש מדויק. יש קצת חמאה. נכון, עדיף על פני שמן, אבל השם לא מדויק. באנגלית זה נקרא Air Fry – טיגון אווירי. אבל ככה זה לרוב, המשמעות נאבדת בתרגום. בכל מקרה, גם אני גיליתי את אמריקה. בעצם, גיליתי את סיר הטיגון ללא שמן של אמא שלי. למרות שהייתי די סקפטי בהתחלה, התוצאה הסופית מאוד הרשימה אותי, במיוחד כשמדובר על דונאטס בטיגון ללא שמן.

בשבועיים האחרונים אני מתגורר לי ביפו. עדיין לא כל כך מתגעגע לירושלים למען האמת. אבל בעוד שבועיים-שלושה אצטרך לחזור לשם בכל זאת. לחזור לבית מרקחת משופץ ומחודש. לפחות בינתיים אני יכול ליהנות מהיופי של יפו בלילות, בימים ואפילו בגשמים. כשגדלתי כאן לא מכרו כנאפה. עכשיו מוכרים את זה בכל פינה. אז ניסיתי שתי פינות ולא התלהבתי כל כך. כבודה של הכנאפה הנבולסית נשמר במקומה.