פעם שלישית גלידה… כמעט. בשנת 2020 הכנתי קוביות מוס בוטנים. בשבוע שעבר הכנתי קוביות חלב קורנפלקס. הפעם אני מכין את הקוביות להן כל כך חיכיתי, קוביות פיסטוק. בעצם, אלו הן קוביות מוס פיסטוק עם שכבת קרמה פיסטוק במרכז. הן יתנהגו כמו עוגות מוס אם שומרים אותן במקרר, רכות ואווריריות עם קראנצ’יות נהדרת מהציפוי. אך אם תישמרנה במקפיא, הן די יזכירו גלידוניות, במיוחד לאחר שנחו להן מחוץ למקפיא כרבע שעה.

עברו להם חודשיים שלמים מאז הפוסט האחרון, וזה בסדר. אני כבר לא לחוץ להעלות פוסטים כדי להשיג את העולם. שמרתי את אהבתי לאפייה על אש נמוכה לאחרונה והתעסקתי בדברים אחרים שאני אוהב לא פחות. לפתע הלהבה גברה ומצאתי את עצמי יותר ויותר במטבח, משחק עם שוקולד ללא הפסקה. ואז פתאום, משום מקום, נתקלתי בסרטון הזה של ג’ולס ומכאן הדרך לפרלין חלומותיי היתה קצרה – פרלין פיסטוק ממולא בגנאש פרלינה פיסטוק (!) עם קראנצ’יות נהדרת ונגיעת לימון מטרללת.

לא מזמן שטראוס הוציאה את הגרסה שלה למילקי פיסטוק, ואת האמת, די התאכזבתי. שוב טעם מלאכותי של פיסטוק, שוב שילוב עם שוקולד לבן (קרי, מגנום פיסטוק). לא אצלי. תיקנתי להם את העניין ויצרתי מילקי פיסטוק עם שכבה שוקולדית תחתונה, שכבת פיסטוק באמצע ומעליה מוס פיסטוק (מי אמר מילקי מוס ולא קיבל?) וכמובן, הדובדבן שבקצפת, שנטילי מסקרפונה עם וניל איכותי.

כמה זמן חלמתי על טארט שחור שכזה. תכל’ס, כל הקיץ. אבל הי, לא מצאתי מספיק זמן לשקוע בזה, עד ששמואל משך אותי באוזן למטבח. זה התחיל מחשק עז להכין קלתית שחורה. אבל במקום להתחיל עם קלתיות שחורות, ניסיתי להכין פבלובה שחורה. איך? עם אבקת אבץ שחור. כמה? מלא אבץ! חצי מהצנצנת הלך על ניסיון להפוך את הפבלובה לשחורה, אך כל מה שקיבלתי היה פבלובה אפורה עם סיכוי להרעלת אבץ.

את העוגה הזו אכלנו כבר לפני שבועיים ורק בימים האחרונים התפניתי לכתוב את המתכון שיהיה לי מסודר ונגיש כאן בבלוג. כן, כבר אין לי מלא זמן פנוי כמו שהיה לי פעם. המשרה שלי בבית המרקחת גדלה וממש אוטוטו אצטרך לנהל אותו בעצמי לזמן מה. אבל זה בסדר. זה אומר שהמנהלת שלי תוכל לצאת לחופשת לידה בראש שקט, ואני… אני אנסה לנהל את העניינים. אבל הי, בינתיים, לפני שהאדמה תבלע אותי, קבלו אנטרמה פיסטוק לימון שהוא חגיגה בפני עצמו.

בסופ”ש הקודם אחיינית שלי יסמין ביקשה ממני עזרה עם שיעורי הבית שלה. המורה לצרפתית התחילה פרויקט חדש בכיתתה. הפרויקט? ללמד את הילדים אוצר מילים דרך מתכונים שונים. הילדים מקבלים את שמות הציוד והרכיבים הנדרשים למתכון וכותבים את תהליך ההכנה לפי האיורים המסופקים. המתכון הראשון היה לעוגה הכי מלכותית שיש – גאלט דה רואה, או בשפה העממית, עוגת המלכים.

בסופ”ש האחרון הכנתי עוגת גלידה לבנטינית, עם שכבות שוקולד, פיסטוק וחלווה נהדרות. עוגת גלידה שדניאל ומרים מאוד אהבו. עוגת גלידה שהמשפחה כמעט נתנה לי מכות עליה. “למה דווקא פיסטוק?”, הם שאלו. “אוי לא, חלווה? אבל זה נורא כבד”, הם אמרו. “וואו, אהבתי רק את השוקולד, זה ממש טעים, מרגישים שזה עם שוקולד מריר”, הצהירו. “אבל הי, פעם הבאה תכין לנו גלידת מסטיק או בייגלה מלוח בבקשה”, הם ביקשו.

בשבוע שעבר חגגנו יום הולדת לדניאל. במקום עוגת יום הולדת, הכנתי לו טארט לימון ופיסטוק. או יותר נכון, טארט חמאה בטעם לימון ופיסטוק. כן, זה טארט קטנטן אבל הוא גדוש בחמאה, אז חתיכה קטנה מספיקה בהחלט. נא לא לזלול הכל, למרות שזה נורא מפתה. החמצמצות של הלימון נהדרת, במיוחד אם משתמשים בזסט מליים. הקראנצ’יות של הקריספי פיסטוק, בתוספת לזו של הקלתית, לוקחת את כל העניין דרגה אחת מעלה. אבל הי, חתיכה אחת וזהו להיום.