אם לדייק, זהו פרלין פרלינה שומשום שחור וליים, אבל זה לא שיעור בעברית ושרה לא שרה שיר שמח כל כך לאחרונה. ובכל זאת, איך אני אוהב את הפרלין הזה. הוא בהחלט אחד המיוחדים שיצאו לי להכין. נתקלתי ברעיון כשלמדתי לצבוע פרלינים מערוץ היוטיוב של אנג’י. בסרטון אנג’י מכינה פרלין שומשום שחור עם מרמלדת תפוז. הכנתי את הפרלין וזה היה נהדר, אבל רציתי יותר.

עברו להם חודשיים שלמים מאז הפוסט האחרון, וזה בסדר. אני כבר לא לחוץ להעלות פוסטים כדי להשיג את העולם. שמרתי את אהבתי לאפייה על אש נמוכה לאחרונה והתעסקתי בדברים אחרים שאני אוהב לא פחות. לפתע הלהבה גברה ומצאתי את עצמי יותר ויותר במטבח, משחק עם שוקולד ללא הפסקה. ואז פתאום, משום מקום, נתקלתי בסרטון הזה של ג’ולס ומכאן הדרך לפרלין חלומותיי היתה קצרה – פרלין פיסטוק ממולא בגנאש פרלינה פיסטוק (!) עם קראנצ’יות נהדרת ונגיעת לימון מטרללת.

זהו פוסט שכתבתי לפני קצת יותר מחודש ומאז לא יצא לי לעבוד עליו, לסדר אותו ולשים אותו כאן. הגיע הזמן לשחרר אותו ולהמשיך הלאה. כמה פבלובה הכנתי כדי להגיע למתכון הזה. בסופו של דבר המתכון די קלאסי, בלי טוויסט מסובך בעלילה. את ההשראה לעיצוב המגניב קיבלתי מהסרטון הבא ביוטיוב. את הטכניקה מצאתי אצל ג’מה, בסרטון הזה. טכניקה מצוינת שהניבה פבלובה מושלמת.

לא מזמן שטראוס הוציאה את הגרסה שלה למילקי פיסטוק, ואת האמת, די התאכזבתי. שוב טעם מלאכותי של פיסטוק, שוב שילוב עם שוקולד לבן (קרי, מגנום פיסטוק). לא אצלי. תיקנתי להם את העניין ויצרתי מילקי פיסטוק עם שכבה שוקולדית תחתונה, שכבת פיסטוק באמצע ומעליה מוס פיסטוק (מי אמר מילקי מוס ולא קיבל?) וכמובן, הדובדבן שבקצפת, שנטילי מסקרפונה עם וניל איכותי.

זהו היום האחרון של ספטמבר ואני עדיין מרגיש שאני באמצע הקיץ. מחר כבר אוקטובר, אבל החום של אוגוסט לא מרפה. בעבר הייתי כבר מתחיל להכין קרמבו בתקופה הזו כדי לחגוג את בואו של החורף. לא השנה. הפעם המצאתי לעצמי קרמבו חסין חום – פבלובו! מעין מיני פבלובה שנראית כמו קרמבו, עם קליפה פציחה כמו של נשיקה אך רכה ומרשמלואית מבפנים, עם שנטילי במרכז ושוקולד בתחתית.

לא, זו לא עוגת טריקולד. היא רק נראית ככה. בעוגה הזו יש שני שוקולדים בלבד, חלב ומריר. האלמנט הלבן הוא בעצם מסקרפונה ולא שוקולד לבן. זו עוגת מוס בסגנון אנטרמה, עם שש שכבות שונות בטעם ובמרקם. זה מתחיל מבסיס של ג’קונד אגוזי לוז שטעים לזלול איך שהוא, מעליו שכבת קריספי שוקולד אגוזים, מעליה שתי שכבות קרמה, אחת שוקולדית, השנייה אגוזית, מעליהם מוס מסקרפונה קליל עם וניל איכותי ולעיטור, גנאש שוקולד מריר. זה אכן היה יום הולדת שמח.

כמה זמן חלמתי על טארט שחור שכזה. תכל’ס, כל הקיץ. אבל הי, לא מצאתי מספיק זמן לשקוע בזה, עד ששמואל משך אותי באוזן למטבח. זה התחיל מחשק עז להכין קלתית שחורה. אבל במקום להתחיל עם קלתיות שחורות, ניסיתי להכין פבלובה שחורה. איך? עם אבקת אבץ שחור. כמה? מלא אבץ! חצי מהצנצנת הלך על ניסיון להפוך את הפבלובה לשחורה, אך כל מה שקיבלתי היה פבלובה אפורה עם סיכוי להרעלת אבץ.