עוגת הפיסטוקים של מור מכה שנית, והפעם עם קרם לימון נהדר וחמצמץ. עם כל הכבוד לגרסה האגוזית, ויש המון כבוד, הייתי חייב להכין אותה עם פיסטוקים ולנסות לשלב אותה עם קרם לימון בו השתמשתי בטארטלט לימון ופירות יער. את ההשראה לריבוע קיבלתי מהטארט של סיריל ליגנק בספרו La Pâtisserie שם הוא משתמש באותו קרם לימון, רק שבאופן מפתיע עם פחות חמאה וסוכר.

ואפילו ללא חלב. אולי גם ללא סוכר. סתם נו, יש מלא סוכר. זה צריך להיות אכיל גם, לא? ברצינות עכשיו, כבר הרבה זמן שאני מחפש בראוניז כאלה. בעוגת מוס שוקולד קפה וג’נדויה חיפשתי תחתית בראוניז שתישאר רכה גם לאחר הקפאה וקירור. מצאתי אחת כזו בזמנו ועכשיו יש לי מתכון נהדר נוסף. לא רק שהיא נשארת רכה לאחר קירור, היא אפילו טעימה יותר. בראוניז ללא קמצוץ חיטה, פאדג’י, אינטנסיבי ויחסית בריא יותר מהרגיל.

הי! כן, אני יודע, נעלמתי. כבר יותר מחודש שלא העליתי פוסט. אין מה לדאוג, זה לא בגלל קורונה, שרונה, או אף אחת מהאחיות פיק. פשוט נשאבתי לתוך הפלייסטיישן ועכשיו סוף סוף אני יוצא לנשום אוויר. אז מה עשיתי כל הזמן הזה חוץ מלהיות תקוע מול משחק וידאו בטלוויזיה? ראיתי תכניות טלוויזיה כמובן.

סוף כל סוף נפל בחלקי מתכון של “דנון”, בית הספר לאפייה קולינרית. ועוד איזה מתכון! העוגה בגרסה המקורית גדושה בפיסטוקים עם נגיעות של פירות אדומים. מור, שותפתי לאהבה הירוקה, הואילה בטובה לשלוח לי את המתכון עם ההוראות והפרשנות שלה לאחר שנדלקתי על העוגה באינסטגרם שלה. עכשיו שזה מולי, אני מאוהב עוד יותר.

אני יודע, זהו עוד פוסט שמוקדש כולו לפיסטוק. אני יודע, יש עוד רכיבים בעולם, כמו שאורן אומר. אבל וואלה, יש לי עוד 3 ק”ג פיסטוקים סיציליאניים ירקרקים במזווה והסגר הזה קורא לי להשתמש בכולם. בשבוע שעבר הכנתי טארט פיסטוק לא מהעולם הזה (תודה מור!) שהוביל אותי להכין את הגרסה הפיסטוקית לסוכסה אגוזי לוז אותו הכנתי אי שם בתחילת הבלוג.

*** מתכון מעודכן ומשופר עם הרבה פחות סוכר נמצא בלינק הבא. הידד *** אמא יקרה שלי חוגגת יום הולדת היום. זהו יום מיוחד לא רק עבורה, אלא גם עבור כל שאר הנשים בעולם הערבי. זהו יום האם. ואם כבר, רשמית התחלנו את האביב היום. אז החגיגה לא רק כפולה אלא משולשת. לצערנו, עם כל מה שקורה מסביב, החגיגה נאלצת להיות וירטואלית. אז אמא, אני מאחל לך יום הולדת שמח ושולח לך חתיכת עוגה וירטואלית. כיביתי את הנר בעצמי וביקשתי את המשאלה במקומך… או בעצם, בשבילך.

שנה שעברה הכנתי עוגיות ג’ינג’רברד ברוח החג ותליתי אותם על עץ חג המולד מפלסטיק. באותו שבוע נסעתי עם כל המשפחה לטורקיה וחגגנו את חג המולד שם. לא שאנחנו (או טורקים בכלל) חוגגים את החג, אבל נהנו מהאורות והקישוטים בכל מקום, משווקי חג המולד ומהגרב האדומה מלאת המתוקים שחיכתה לנו בבוקר החג מחוץ לדלת המלון.

היה לי את הכבוד לאפות עם עוגי בפעם השנייה! עוגי, או בשמה המלא, עוגיו.נט (לפעמים גם נטלי), הזמינה אותי לביתה ואפינו יחד כל מיני קינוחים מיוחדים. גולת הכותרת היתה ללא ספק בסבוסה, או כמו שקוראים לה בביתי, נמורה. עוגת סולת מתוקה ועסיסית שאימי היקרה היתה מכינה בילדותי. הגעתי לנטלי עם מטרה אחת בראש, להשתלט על עצמי הפעם ולא להשתמש במלח במקום סוכר שוב.