לא מזמן שטראוס הוציאה את הגרסה שלה למילקי פיסטוק, ואת האמת, די התאכזבתי. שוב טעם מלאכותי של פיסטוק, שוב שילוב עם שוקולד לבן (קרי, מגנום פיסטוק). לא אצלי. תיקנתי להם את העניין ויצרתי מילקי פיסטוק עם שכבה שוקולדית תחתונה, שכבת פיסטוק באמצע ומעליה מוס פיסטוק (מי אמר מילקי מוס ולא קיבל?) וכמובן, הדובדבן שבקצפת, שנטילי מסקרפונה עם וניל איכותי.

מה לעשות, זה היה בלתי נמנע. קרם ברולה פיסטוק לבקשת חברתי היקרה דניאלה. אמנם ההוא בטעם חלווה היה לה מעניין (למרות שאינה אוהבת חלווה) ידעתי שהדרך לליבה זה דרך קרם ברולה פיסטוק עם פירות הדר. מאז שחזרה לארץ, דניאלה לא מפסיקה לקלף, לחתוך ולחלק פירות הדר לפלחים ואז כמובן לחגוג עליהם. עכשיו היא יכולה ליהנות מאותם הפירות עם קרם פיסטוק וכפית.

חברה יקרה שלי דניאלה באה לבקר בירושלים לזמן מה. דניאלה היא זו שאתגרה אותי להכין את טארט הלימון מרנג הראשון שלי ומאז אני לא מפסיק להכין טארטים. ליום הולדתה היא קיבלה ממני טארט תפוחים מהודר במתנה. הפעם, דניאלה הציעה לי להכין קרם ברולה. לא את הרגיל כמובן, אלא את זה של פייר הרמה בטעם פיסטוק. רעיון נחמד דניאלה, אבל מצטער, כבר כמה זמן שאני חולם על קרם ברולה בטעם חלווה והנה הגיע הזמן, בתקופה נטולת גלוטן שכזו.

ירושלים. יום 3 לסגר הארצי. שקט בבית. גם שקט בחוץ. יושב עם הקפה על אדן החלון וצופה באנשים הולכים לתפילות החג. רגע, אז אין סגר? מי כבר יודע. סגר או לא, תכננתי גם ככה להיסגר בבית ולשחק במטבח. הבטחתי להודיה שאני אעלה פוסט רגיל ופשוט הפעם, ומה פשוט יותר מג’לי? לפחות כך גיליתי לאחרונה כשהכנתי עוגת אי מג’לי. הפעם הכנתי ג’לי רך יותר, פחות יציב מהקודם אבל הרבה יותר טעים. לדעתי לפחות.

שבוע שעבר קיבלתי במתנה ספר אפייה נורא מגניב היישר מלבנון הקרובה, אך הכה רחוקה. בספרה Sweet Levantine, לארה עריס מתעסקת באפייה יפה בדגש על רכיבים מקומיים, כמו שמן זית, חלבה, ומסטיקא אותם היא משלבת במתכונים מזרח תיכוניים ואף מערביים קלאסיים. משום מה, אולי כי גדלתי בבית דומה, בחרתי להתחיל עם המתכון הכי מערבי שמצאתי בספרה, עם שם צרפתי ומלא ערמונים.

בקיץ האחרון (אני לא מאמין שכבר חורף) נסעתי לסיציליה וחזרתי לארץ עם מטרה נעלה: להכין אצלי במטבח את כל הקינוחים הירקרקים שהתענגתי עליהם במהלך הטיול. לא סתם חזרתי משם עם 4 קילו פיסטוקים מהמשובחים בעולם. לקראת סוף הטיול, לאחר שוטטות בסמטאות של העיר סירקוזה, החלטתי לוותר על ארוחת ערב ולצלול ישר אל תוך כוס טירמיסו פיסטוק וריקוטה. מצאתי גן עדן בכוס קטנה.

מאז הפוסט האחרון שלי על מילקי בתוך ביצת קינדר ממש התחשק לי לנסות את המילקי בכל הטעמים הקיימים של שוקולד. במקום להכין כל פעם טעם נפרד החלטתי להכין את הכל במכה אחת. יו, ועוד איזו מכה! אני ממש צריך להתחיל להכין יותר מילקי ביתי.

הייתי מאוהב במילקי עוד הרבה לפני הפרסומת של סנדי בר. כל בוקר לפני בית הספר, מילקי היווה את החלק העיקרי בארוחת הבוקר שלי. כן, אני יודע איך זה נשמע, אבל ככה גדלתי. עד היום כשאני הולך לבקר את ההורים, יש מילקי שמחכה לי במקרר, וכולם יודעים שהוא רק שלי (למרות שהאחיינים מנסים לגנוב לי אותו מדי פעם).