שנה שעברה הכנתי עוגיות ג’ינג’רברד ברוח החג ותליתי אותם על עץ חג המולד מפלסטיק. באותו שבוע נסעתי עם כל המשפחה לטורקיה וחגגנו את חג המולד שם. לא שאנחנו (או טורקים בכלל) חוגגים את החג, אבל נהנו מהאורות והקישוטים בכל מקום, משווקי חג המולד ומהגרב האדומה מלאת המתוקים שחיכתה לנו בבוקר החג מחוץ לדלת המלון.

חג מולד שמח! השנה חנוכה וחג המולד נופלים על אותו השבוע, ולמרות שבעיקרון אני לא אמור לחגוג את שניהם, כבר הספקתי להכין סופגניות ועוגיות ג’ינג’רברד. למה להסתפק בחג אחד (או בכלום בעצם) כשאפשר לחגוג את כולם יחד? העיקר שיש משהו שיסיח את דעתי מהקור הירושלמי הזה שמתחיל לעלות לי על העצבים. מזל שהחורף כאן הוא הוא רק עונת מעבר.

לאחר שביליתי יום שלם בתוך שמן עמוק בחיפוש אחר הסופגנייה המושלמת, מצאתי את עצמי מול דילמה נוספת. הייתי סגור על העניין. אני הולך להכין סופגנייה עם ממרח פיסטוק ביתי בתוכה. לקראת סוף היום, עלה לי רעיון נוסף; למלא את הסופגניות בקרם מוסלין לימון פיסטוק שהשתמשתי בו פעם למילוי אקליירים. קיבלתי סופגניות לימון חמצמצות ונהדרות. ממש הברקה של הרגע האחרון.

השבוע אינסטגרם הזכיר לי סופגניות נהדרות שהכנתי שנה שעברה. סופגניות פיסטוק במילוי ממרח פיסטוק ביתי. בזמנו תכננתי להעלות מתכון, אך לא הספקתי. השנה החלטתי שאני לא מוותר ועובד על המתכון סוף כל סוף. איכשהו, לאחר יום שלם של יצירה, התפחה, רידוד, ואינסוף טיגון, מצאתי את המתכון המושלם. לדעתי לפחות. כל מה שנותר זה להחליט איזו מלית פיסטוק תמלא את הסופגנייה.

בשבועיים האחרונים צללתי עמוק אל תוך ים של שמרים ומאז קשה לשחות חזרה לנשום אוויר. ניסיתי להכין עוגת שושנים מבצק בריוש רגיל עם ממרח פיסטוק ביתי וזה כמעט הסתיים באסון. הממרח היה רך מדי לגלגול הבצק. הפעם אורן הגיע ועשה לי סדר במליות. הכנו יחד עוגת שושנים יפהפייה מבצק בריוש כרוך עם מלית קקאו שהתנהגה למופת.

עכשיו שכבר חורף וקפוא בחוץ (וגם בפנים לפעמים), אפשר לפנות סופ”ש חורפי למטבח ולהכין בצק בריוש כרוך. סוף סוף ניגשתי למלאכה ואפילו העליתי פוסט שלם על אופן הכנת הבצק האימתני. כל מה שנותר זה לשקוע בעולם שלם של מאפים שאפשר להכין עם הבצק. המאפה שדחף אותי לכל העניין מלכתחילה הוא קראנץ גבינה מריקוטה עם מלא אוכמניות בתוכו, והוא שווה כל קיפול ורידוד שהבצק הזה דורש.

היה לי את הכבוד לאפות עם עוגי בפעם השנייה! עוגי, או בשמה המלא, עוגיו.נט (לפעמים גם נטלי), הזמינה אותי לביתה ואפינו יחד כל מיני קינוחים מיוחדים. גולת הכותרת היתה ללא ספק בסבוסה, או כמו שקוראים לה בביתי, נמורה. עוגת סולת מתוקה ועסיסית שאימי היקרה היתה מכינה בילדותי. הגעתי לנטלי עם מטרה אחת בראש, להשתלט על עצמי הפעם ולא להשתמש במלח במקום סוכר שוב.