אני לא יודע ממש איך להתחיל לכתוב את זה, אז אני אתן לרגש להכתיב. אני לא שמח כעת. זה לא מדויק. אני כן שמח שהתמזל מזלי ומשפחתי היקרה ואני בריאים ושלמים. זו כבר התחלה טובה. בכל זאת, בשבועיים האחרונים היה לנו נורא קשה. הבועה שלנו התנפצה והתעוררנו למציאות אחרת. אם אתמול חיפשתי דירה ביפו, היום אני פוזל לכיוון חו”ל. אני, הערבי הישראלי שתמיד מטיף לחבריו היהודים כמה טוב כאן, כמה יפה כאן ואיך אני רואה את העתיד שלי ושל משפחתי כאן, פתאום מעורער עד הליבה.

הא? סיריוסלי? טוב, זה מה שקורה כשחוגגים לחברה שלא אוהבת פרות, או לפחות את החלב שלהן. במשך שבוע אני מנסה להחליט מה להכין ליום הולדתה של דניאלה, חברה יקרה שחזרה לארץ לא מזמן. בגדול, לאחר שטעמה את השאריות מהג’קונד פיסטוק שהכנתי לעוגה הקודמת, היא התאהבה קשות וביקשה עוגה שתכיל ג’קונד פיסטוק, גבינת עיזים ודובדבנים.

כולם מדברים על זה פתאום. יפו, עיר הולדתי, עוברת ג’נטריפיקציה. נטשתי את עיר הנמל לטובת עיר הקודש אבל יפו תמיד בליבי. מביקור לביקור יפו משתנה, לטובה ו/או לרעה. גדלתי ליד העיר העתיקה ואז עברנו מזרחה, קרוב למסעדת אבו חסן. המסעדה לא היתה קיימת בזמנו. השכונה היתה שוממת ושקטה. תמיד היה שפע של חניה מול דירתנו הקטנה. לא רחוק משם, החוף היה נעים והרגיש כמו חוף פרטי. זוכר במיוחד שבתות של ים עם סבא, שבתות נעימות ומלאות שלווה. אבל סבא כבר הלך מזמן, ויפו כנראה מצטרפת אליו בקרוב.

שבוע שעבר הכנתי מלא קרם ברולה! קרם ברולה קלאסי, קרם ברולה חלווה ואפילו קרם ברולה פיסטוק עם פירות הדר. זה היה נורא טעים, אבל החיסרון הגדול, חוץ מהרעלת הסוכר כמובן, שהמתכון מותיר אחריו מלא חלבונים בודדים. לשמחתי ולשמחת החלבונים, גיליתי שהמתכון לפיננסייר אגוזי לוז דורש בדיוק את כמות החלבונים הנותרת ממתכון של קרם ברולה.

האחיינים עלו עלי. איכשהו סוף סוף הם קלטו שאני רוקח במקצועי. אחרי שנים רבות של עוגות וקינוחים, שברתי להם את תמונת האופה המסור שציירו להם בראשם. זו היתה תקופה חמודה האמת. כשהיו נשאלים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, חלק מהם ענו שהם רוצים לאפות עוגות כמו הדוד שלהם. כן, הם חמודים כאלה. נראה לי קצת התאכזבו כשגילו שאני מוכר תרופות במקום עוגות, אבל לפחות ההשראה עוד שם. אולי יום אחד מישהו מהם יהיה אופה גדול, מי יודע.

מה לעשות, זה היה בלתי נמנע. קרם ברולה פיסטוק לבקשת חברתי היקרה דניאלה. אמנם ההוא בטעם חלווה היה לה מעניין (למרות שאינה אוהבת חלווה) ידעתי שהדרך לליבה זה דרך קרם ברולה פיסטוק עם פירות הדר. מאז שחזרה לארץ, דניאלה לא מפסיקה לקלף, לחתוך ולחלק פירות הדר לפלחים ואז כמובן לחגוג עליהם. עכשיו היא יכולה ליהנות מאותם הפירות עם קרם פיסטוק וכפית.

חברה יקרה שלי דניאלה באה לבקר בירושלים לזמן מה. דניאלה היא זו שאתגרה אותי להכין את טארט הלימון מרנג הראשון שלי ומאז אני לא מפסיק להכין טארטים. ליום הולדתה היא קיבלה ממני טארט תפוחים מהודר במתנה. הפעם, דניאלה הציעה לי להכין קרם ברולה. לא את הרגיל כמובן, אלא את זה של פייר הרמה בטעם פיסטוק. רעיון נחמד דניאלה, אבל מצטער, כבר כמה זמן שאני חולם על קרם ברולה בטעם חלווה והנה הגיע הזמן, בתקופה נטולת גלוטן שכזו.

השבוע האחיינים התאומים שלי חוגגים יום הולדת 11. בעבר הייתי מכין להם עוגה אחת משותפת, כמו עוגת מפלצות בע”מ, אך הקטנטנים גדלו לי וכך גם הבקשות שלהם. הפעם, אני לא יכול להכין להם עוגת 2 קומות ולהקדיש כל קומה לכל ילד, כמו שעשיתי בעוגת האחים סופר מריו. הפעם, ג’מאל ביקש עוגה מעוצבת משוקולד פיסולי בצורת דמות אהובה עליו, זנבות, חברו הטוב של סוניק הקיפוד. אחותו נג’ואה לעומת זאת ביקשה משהו שווה יותר, עוגת מספרים בסגנון פלזיר סוכרה.