בעצם, יותר נכון לקרוא לזה בר פיסטוק וקדאיף עם גבינה, אבל הבנתם את הרעיון. את הקינוח הזה הכנתי עבור אירוע קטן של “קפה שחור” באסיף ככיבוד קל. בנוסף לברים, הכנתי עוגיות פיסטוק בצורת חמסה, תמרים ממולאים חלווה ומצופים בשוקולד, מקלות גבינה מבצק עלים ביתי וקאעק איל עיד של אמא. אכן, כמעט כל הפיסטוקים הסיציליאנים שלי נוצלו לטובה ומצאו לעצמם בית חדש ב-150 עוגות ועוגיות.

אתמול גיליתי שהאחיין שלי בן השנה אוהב סדר. אולי קצת יותר מדי. הוא מסדר את כל מכוניות הצעצוע שלו בשורה, ישרה להפליא. הוא יחזיר כל חפץ למקומו ויחזיר כל טלפון נייד שמצא בדרכו חזרה לבעליו. זה הזכיר לי את עצמי, במיוחד כשזה מגיע למתכונים. אני יכול לחזור לאותו מתכון אלף פעם וכל פעם לשנות משהו קטן כאן או לסדר משהו אחר שם, עד שהכל מסתדר. כך זה היה עם המתכון לטארט הזה, טארט פקאן פיסטוק.

בחודש שעבר ביליתי חמישה שבועות נפלאים ביפו. חמישה שבועות בהם אכלתי מהאוכל של אמא יום יום, שיחקתי עם האחיינים יום יום, ובעיקר, הכנתי מלא קינוחים שמצאו את דרכם לכל אחיי, יום יום. התרגלתי להתפנק אצל המשפחה ובחזרה, הרגלתי אותם לפינוקים מתוקים. בתום החופשה, אמרתי להתראות וחזרתי לירושלים, לבית מרקחת מחודש, משופץ ומבריק. חזרה לשגרה חדשה.

זה לא ממש מדויק. יש קצת חמאה. נכון, עדיף על פני שמן, אבל השם לא מדויק. באנגלית זה נקרא Air Fry – טיגון אווירי. אבל ככה זה לרוב, המשמעות נאבדת בתרגום. בכל מקרה, גם אני גיליתי את אמריקה. בעצם, גיליתי את סיר הטיגון ללא שמן של אמא שלי. למרות שהייתי די סקפטי בהתחלה, התוצאה הסופית מאוד הרשימה אותי, במיוחד כשמדובר על דונאטס בטיגון ללא שמן.

בשבועיים האחרונים אני מתגורר לי ביפו. עדיין לא כל כך מתגעגע לירושלים למען האמת. אבל בעוד שבועיים-שלושה אצטרך לחזור לשם בכל זאת. לחזור לבית מרקחת משופץ ומחודש. לפחות בינתיים אני יכול ליהנות מהיופי של יפו בלילות, בימים ואפילו בגשמים. כשגדלתי כאן לא מכרו כנאפה. עכשיו מוכרים את זה בכל פינה. אז ניסיתי שתי פינות ולא התלהבתי כל כך. כבודה של הכנאפה הנבולסית נשמר במקומה.

כל פעם שאני מתכנן ליצור לעצמי גרסה ביתית של חטיף כלשהו, אני עושה חיפוש קטן בגוגל ומגלה כל מיני עובדות מעניינות על החטיף. כמו למשל במקרה שלנו היום, בו אני סוף סוף מתעסק בחטיף האהוב עלי בעולם – טעמי. היידעתם שהשם טעמי הוא בעצם צירוף המילים תמי וטעים? תמי על שם בתו האהובה של מנהל מפעל עלית, וטעים כי אין מה להתווכח עם העניין. בעצם, גם אני משלב שתי אהבות יחד. שמתי פיסטוקים בתוך טעמי וקיבלתי טעמי פיסטוק.

אני תמיד חושב על הקינוח הבא שאני רוצה להכין. כשסוף סוף מגיעה ההזדמנות ואני נרתם להכין אותו, אני כבר מת לסיים ולעבור הלאה לקינוח הבא שכבר הספיק להשתחל לו למחשבות שלי. אני מסיים עם הנוכחי, מתחיל לעבוד על הקינוח הבא, ושוב, המחשבות קופצות לקינוח נוסף אחר. וכך הלאה, עד שלפעמים אני כבר שוכח מה הכנתי, מה רציתי להכין ומה אני הולך להכין.

שנה אחת נגמרה לה, שנה אחרת התחילה לה. פעם הייתי מתרגש מהעניין. עכשיו קצת פחות. פעם הייתי מחכה בקוצר רוח לשנה חדשה, עכשיו אני אומר לעצמי, רגע רגע, זמן, האט את עצמך… לאן אתה רץ? אבל הזמן לא מקשיב וממשיך לו בדרכו הזריזה, כמו הארנב הלבן עם שעון הכיס. לא נורא, גם אני אמשיך בדרכי. אמשיך ליפול בתוך מחילת הארנב, או במציאות שלי, מחילת הזמן, בתקווה שהשנה, כמו אליס, אולי גם אני אנחת בשלום.