השנה הזו היתה אגרסיבית, וזה עוד בלשון המעטה. זה הרגיש כמו סיוט שלא נגמר, ותכל’ס, זה עוד לא נגמר. אבל השנה עצמה מגיעה לתומה. ולמרות הכל, בשבוע האחרון הרגשתי כמה מלאי תקווה כל האנשים מסביבי. הרגשתי את זה במיוחד מכל “שנה טובה” בסוף שיחה, עם חברים, מכרים או מטופלים בבית המרקחת. כל איחול היה מודגש, כנה ממעמקי הלב. הרגשתי שאנשים לא רק מאחלים ברוח החג, אלא ממש מייחלים לזה בכל עצם בגופם ורגש בנפשם.