גם אני בסוף נכנעתי לטרנד של השנה. אם יש משהו טוב שיצא מהשנה הזוועתית הזו, אלו הן העוגות האלה. הבדידות (או בעצם הבידוד) וחוסר האפשרות לנסוע ולנפוש בקיץ הזה הולידו עוגת יעד חלומי – אי טרופי באמצע האוקיינוס. מומלץ לפנות 3 ימי עבודה לעוגה. אל דאגה, הם לא אינטנסיביים למעט היום שני. יאללה, שיהיה מה לעשות בסגר הבא עלינו לטובה השבוע.

בשנה שעברה קיבלתי מתנה ממש מגניבה ליום ההולדת: 4 ק”ג פיסטוקים סיציליאניים מברונטה, הפיסטוקים הכי ירוקים על פני כדור הארץ. במהלך השנה ניצלתי אותם היטב והכנתי מגוון של קינוחים, מעוגת שמרים פיסטוק, לסופגניות פיסטוק, ועד לסוכסה פיסטוק עם פרלינה פיסטוק. אפילו השתמשתי בהם בעוגת יום ההולדת שלי השנה. לא נותרו לי עוד הרבה אבני ירקת, אבל אני בטוח שהם עוד יצוצו שוב. סיציליה, פתחי את שערייך. אני מוכן ומזומן.

*** מתכון מעודכן ומשופר (פחות שומני ויותר אוורירי) נמצא בלינק הבא. הידד *** ספטמבר 1982, יפו. הבית של סבתא סועאד. מנגינה נעימה מתנגנת ברקע, קטע אינסטרומנטלי של השיר “לביירות” של פיירוז. שטיח פרסי עם זוג טווסים תלוי על הקיר. תמונה של סבא חוסיין מימי נעוריו גם כן. סבתא נכנסת לפריים עם עוגה על ראשה. את העוגה מעטרים כ-20 נרות דלוקים. החפלה מתחילה והמשפחה רוקדת וחוגגת. מוהל עם זקן וכיפה נכנס לחדר. אחרי שהוא מסיים את מלאכתו, הוא מרים את העולל ביד אחת ומרקיד אותו, כמו בובת יד, בתנועות שמזכירות הברגת נורה לתקרה.

היום בדרכי חזרה הביתה מהעבודה חלפתי על פני בחור. הייתי עסוק בטלפון, אבל פניתי אחורה כשהבחור קרא: “גבר?” בקול בטוח. בהיתי בו לשנייה, ממתין להמשך השאלה. הוא בהה בי חזרה, עם מבט קצת מבולבל. המשכתי בדרכי ואז שמעתי אותו שואל: “אתה יהודי?”. לא היה לי כוח להסתובב אליו חזרה, אז פשוט הנהנתי “לא” בראשי. “אז מה אתה עושה כאן?” שאל, בנימה די מזלזלת. לא עניתי. התעלמתי והמשכתי הלאה לסופר לקנות מצרכים לעוגה.

אלו הקייק פופס שעיטרו את ראש עוגת יום ההולדת שלי. קייק פופס פאדג’יים ושוקלדיים ביותר שדניאל הכתיר כמוצלחים יותר מהאלה עם האגוזים (אני לא מסכים איתו, אבל על טעם ועל ריח). את הקייק פופס הכנתי מגנאש שוקולד מריר וטעמם בוגר, עמוק ומודגש. בדיעבד אולי הייתי צריך להכין אותם משוקולד חלב בשביל הילדים. למזלי האחיינים אוהבים שוקולד מריר.

יומני היקר, עובר עלי שבוע די מנחוס. מקום העבודה מאורת העטלפים שלי הוצפה. אני עובד בבית מרקחת תת קרקעי בבניין ותיק יומין בליבה של ירושלים. כמו שהירקון זורם ונשפך לים, כך גם כל זקני העיר, עכברי המחמד שלה וריחות הפלאפל של מעוז… אבל אין ים בירושלים, אז הם כולם מוצאים את עצמם אצלי בבית המרקחת.

זה הוא פוסט המשך לעוגת פררו רושה שהכנתי בשבוע שעבר. העוגה שהיתה אמורה להיות כולה שלי התחלקה והתפזרה בין חברים טובים. למה שרק אני אהנה מכל הטוב הזה? בסופו של דבר נהניתי יותר מההתענגות שלהם על העוגה מאשר העוגה עצמה. את המתכון לעוגה מצאתי בספר שנקרא Super Gâteaux של Marabout. החסרתי את הפרג מהמתכון המקורי וקיבלתי עוגת אגוזי לוז נהדרת וסופר לחה, כמו שחברתי תיאה תיארה לאחר שטעמה מהעוגה.

*** מתכון מעודכן ומשופר (פחות שומני ויותר אוורירי) נמצא בלינק הבא. הידד *** יומני היקר שלום, מזמן לא כתבתי לך. הייתי קצת עסוק. אפיתי המון עוגות למשפחה וחברים. הפעם הכנתי עוגה בשבילי. עוגה רק לעצמי שלא יוצאת מהמטבח ולא נוסעת לתל אביב, פסגת זאב או מודיעין. עוגת פררו רושה המכילה כ-300 גרם אגוזי לוז קלויים וארומטיים. אלרגיים לאגוזים, היזהרו. זו ממש סכנת חיים. כל השאר, תתרחקו גם כן. זו העוגה שלי הפעם. כולה. שלי.