לאחרונה אני נמצא במוד טארטלטי. מכין בצק פריך כל שבוע, ויוצר קלתיות בצבעים ובצורות שונות. טארטלט משובץ כלוח שחמט, טארטלט מפוספס, טארטלט שהתחפש לקופסת פופקורן והפעם, טארטלט ספירלה. כלומר, הקלתית אפויה בצורת חצי ספרה ועליה הדבקתי טבעות בצק פריך בגדלים שונים, בעזרת שוקולד לבן מקורמל (כדי להסוות אותו בצבע הבצק).

עברו להם חודשיים שלמים מאז הפוסט האחרון, וזה בסדר. אני כבר לא לחוץ להעלות פוסטים כדי להשיג את העולם. שמרתי את אהבתי לאפייה על אש נמוכה לאחרונה והתעסקתי בדברים אחרים שאני אוהב לא פחות. לפתע הלהבה גברה ומצאתי את עצמי יותר ויותר במטבח, משחק עם שוקולד ללא הפסקה. ואז פתאום, משום מקום, נתקלתי בסרטון הזה של ג’ולס ומכאן הדרך לפרלין חלומותיי היתה קצרה – פרלין פיסטוק ממולא בגנאש פרלינה פיסטוק (!) עם קראנצ’יות נהדרת ונגיעת לימון מטרללת.

כמה זמן חלמתי על טארט שחור שכזה. תכל’ס, כל הקיץ. אבל הי, לא מצאתי מספיק זמן לשקוע בזה, עד ששמואל משך אותי באוזן למטבח. זה התחיל מחשק עז להכין קלתית שחורה. אבל במקום להתחיל עם קלתיות שחורות, ניסיתי להכין פבלובה שחורה. איך? עם אבקת אבץ שחור. כמה? מלא אבץ! חצי מהצנצנת הלך על ניסיון להפוך את הפבלובה לשחורה, אך כל מה שקיבלתי היה פבלובה אפורה עם סיכוי להרעלת אבץ.

את העוגה הזו אכלנו כבר לפני שבועיים ורק בימים האחרונים התפניתי לכתוב את המתכון שיהיה לי מסודר ונגיש כאן בבלוג. כן, כבר אין לי מלא זמן פנוי כמו שהיה לי פעם. המשרה שלי בבית המרקחת גדלה וממש אוטוטו אצטרך לנהל אותו בעצמי לזמן מה. אבל זה בסדר. זה אומר שהמנהלת שלי תוכל לצאת לחופשת לידה בראש שקט, ואני… אני אנסה לנהל את העניינים. אבל הי, בינתיים, לפני שהאדמה תבלע אותי, קבלו אנטרמה פיסטוק לימון שהוא חגיגה בפני עצמו.

בשבוע שעבר חגגנו יום הולדת לדניאל. במקום עוגת יום הולדת, הכנתי לו טארט לימון ופיסטוק. או יותר נכון, טארט חמאה בטעם לימון ופיסטוק. כן, זה טארט קטנטן אבל הוא גדוש בחמאה, אז חתיכה קטנה מספיקה בהחלט. נא לא לזלול הכל, למרות שזה נורא מפתה. החמצמצות של הלימון נהדרת, במיוחד אם משתמשים בזסט מליים. הקראנצ’יות של הקריספי פיסטוק, בתוספת לזו של הקלתית, לוקחת את כל העניין דרגה אחת מעלה. אבל הי, חתיכה אחת וזהו להיום.

אני תמיד חושב על הקינוח הבא שאני רוצה להכין. כשסוף סוף מגיעה ההזדמנות ואני נרתם להכין אותו, אני כבר מת לסיים ולעבור הלאה לקינוח הבא שכבר הספיק להשתחל לו למחשבות שלי. אני מסיים עם הנוכחי, מתחיל לעבוד על הקינוח הבא, ושוב, המחשבות קופצות לקינוח נוסף אחר. וכך הלאה, עד שלפעמים אני כבר שוכח מה הכנתי, מה רציתי להכין ומה אני הולך להכין.

יש דברים ששווים את ההשקעה. פלזיר סוכרה הוא אחד מהם. הקינוח המהולל של פייר הרמה, שכבר קיבל כמה גרסאות אצלי בבלוג, מכה בשנית. או בעצם, ברביעית. וכן, כבר היה לי אותו בגרסת פיסטוק ואף בגרסת לבבות משוקולד רובי. לא משנה איזה וריאציה הוא מקבל, הוא תמיד יוצא טעים בטירוף. אז קבלו פלזיר סוכרה לימון עם 7 שכבות חדשות של אושר.

כן, ליים! אני יודע, אפשר למצוא ליים בארץ רק בשבועיים האחרונים של אוגוסט, אבל איכשהו נפל בחלקי כנראה הליים האחרון של העונה. מצד שני, העונה הזו די הזויה. כעת סוף ספטמבר וחם יותר מאשר בסוף אוגוסט. אז אולי זה לא כזה מפליא שהליים עוד כאן. סחטתי אותם עד הטיפה האחרונה והכנתי לעצמי עוגיות ליים מרנג מענגות.