האחיינים עלו עלי. איכשהו סוף סוף הם קלטו שאני רוקח במקצועי. אחרי שנים רבות של עוגות וקינוחים, שברתי להם את תמונת האופה המסור שציירו להם בראשם. זו היתה תקופה חמודה האמת. כשהיו נשאלים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, חלק מהם ענו שהם רוצים לאפות עוגות כמו הדוד שלהם. כן, הם חמודים כאלה. נראה לי קצת התאכזבו כשגילו שאני מוכר תרופות במקום עוגות, אבל לפחות ההשראה עוד שם. אולי יום אחד מישהו מהם יהיה אופה גדול, מי יודע.

סוף סוף, אחרי שנה של ניסיונות כושלים, הצלחנו להיפגש. נטלי המקסימה מהבלוג עוגיו.נט ואני נפגשנו במטבחה במרכז הארץ ואפינו יחדיו עוגת חילבה אותה הכתרנו כאחות התימנית של הבסבוסה. טוב נו, רק בצחוק ובהשראת מטבל החילבה התימני. העוגה היא בעצם עוגת סולת נפוצה בקרב הפלסטינים בארץ, עוגת חילבה ביתית אותה אמא מכינה לעיתים קרובות. יש לה טעם טיפה מר יותר מעוגות סולת רגילות, וזה הודות לגרגירי החילבה בתוכה. למען האמת, תמיד העדפתי עוגת חילבה על פני בסבוסה.

מלכת עמאן. לא באמת, אבל זו המשמעות שדמיינתי לעצמי כששמעתי על המאפה לראשונה. זה היה בקורס פטיסרי בבית הספר לאפייה לפני כמעט 5 שנים. באחד משיעורי השמרים, השף הדגים לנו מספר מאפים שניתן לקבל מבצק קרואסון. אחד בלט במיוחד, ולו קראו קווין-אמאן. מקור המאפה מברטאן שבצרפת, ומשמעותו המילולית – מאפה חמאה. טוב, אז לא מלכה ולא עמאן, אבל עם צורה של כתר מלכותי וטעם ממכר, הוא די קרוב לכס המלכות, במטבח לפחות.

החורף ישנם שני טרנדים שמעסיקים את העולם ואותי במיוחד. הראשון זה חיפוש נואש אחר קונסולת משחקי הוידאו החדשה של סוני, הלא היא הפלייסטיישן 5. הקונסולה הושקה באמצע נובמבר והייתי בין בעלי המזל שהצליחו לתפוס אחת ביום ההשקה בארה”ב. מאז ועד היום, אנשים עדיין מנסים ונואשים להזמין אחת גם כן, תשאלו את אח שלי. הרגשתי שזכיתי בלוטו, אבל השמחה דעכה די מהר כשהבנתי שהחבילה “אבדה” דרך פד-אקס. כלומר, גנבו לי את הצעצוע החדש עוד לפני שהספקתי לחבק אותו.

מכירים את הביטוי “מוות על ידי שוקולד”? אז זו הגרסה שלי בווניל. האלמנט הכי בולט בעוגה הזו הוא הווניל והמתווך הוא מוס מסקרפונה אוורירי ורך כמו ענן ללא ביצה אחת. לא תמיד התחברתי לווניל. זה הרגיש לי כמו טעם סטנדרטי ולא מיוחד כל כך. עד שהכרתי וניל אמיתי. ההערכה שלי לווניל המריאה לשמיים והחיוך עוד יותר. רק חבל שהחיוך מתעקם כשהוא פוגש את המחיר.

הסגר השני השתחרר קצת ואני יכול סוף סוף לבקר את המשפחה שוב ביפו. אבל למשפחה היו תכניות אחרות בראש והם מיד ברחו לי לטורקיה. לפחות הספקתי להגיד שלום לפני שנסעו. שבוע הבא הם יחזרו ויכנסו לבידוד של שבועיים, אז שוב ייקח זמן עד שאראה אותם. איזה נאחס. כדי להמתיק את המכה, הכנתי לעצמי (שוב) את הממתק הכי מתוק שאני מכיר, מרשמלו. הפעם, בטעם שוקו-וניל.

הכירו את האובססיה החדשה שלי: שוקולד פיסולי! כזה שמאפשר לבנות יצירות מדויקות להפליא שלא תרצו לאכול לעולם. וגם אם לא תעמדו בפיתוי ותיקחו ביס, לא תתבאסו. כי זה שוקולד! ההכנה פשוטה למדי, אם עוקבים אחר ההוראות. כל מה שצריך זה שוקולד וסירופ תירס בהיר. זהו. אה, וצבעי מאכל אם רוצים בצק צבעוני.

שבוע הבא הייתי אמור להשתתף בתערוכת עיצוב עוגות ארצית ברמת גן. כבר יותר משבועיים שאני עובד על המיצג שלי רק כדי לגלות פתאום שהאירוע נדחה עקב נגיף הקורונה. אוף. לא נורא, חוזרים לשגרה. התחלתי לנקות את כל הבלאגן שהצטבר על שולחן העבודה. איכשהו במקרה מצאתי סוף סוף את הדף האבוד שלי! דף בו כתובים כל התיקונים למתכון קאעק איל עיד של אמא שכבר הרבה זמן אני מתכנן לסדר. תודה קורונה!