הא? סיריוסלי? טוב, זה מה שקורה כשחוגגים לחברה שלא אוהבת פרות, או לפחות את החלב שלהן. במשך שבוע אני מנסה להחליט מה להכין ליום הולדתה של דניאלה, חברה יקרה שחזרה לארץ לא מזמן. בגדול, לאחר שטעמה את השאריות מהג’קונד פיסטוק שהכנתי לעוגה הקודמת, היא התאהבה קשות וביקשה עוגה שתכיל ג’קונד פיסטוק, גבינת עיזים ודובדבנים.

כולם מדברים על זה פתאום. יפו, עיר הולדתי, עוברת ג’נטריפיקציה. נטשתי את עיר הנמל לטובת עיר הקודש אבל יפו תמיד בליבי. מביקור לביקור יפו משתנה, לטובה ו/או לרעה. גדלתי ליד העיר העתיקה ואז עברנו מזרחה, קרוב למסעדת אבו חסן. המסעדה לא היתה קיימת בזמנו. השכונה היתה שוממת ושקטה. תמיד היה שפע של חניה מול דירתנו הקטנה. לא רחוק משם, החוף היה נעים והרגיש כמו חוף פרטי. זוכר במיוחד שבתות של ים עם סבא, שבתות נעימות ומלאות שלווה. אבל סבא כבר הלך מזמן, ויפו כנראה מצטרפת אליו בקרוב.

שבוע שעבר הכנתי מלא קרם ברולה! קרם ברולה קלאסי, קרם ברולה חלווה ואפילו קרם ברולה פיסטוק עם פירות הדר. זה היה נורא טעים, אבל החיסרון הגדול, חוץ מהרעלת הסוכר כמובן, שהמתכון מותיר אחריו מלא חלבונים בודדים. לשמחתי ולשמחת החלבונים, גיליתי שהמתכון לפיננסייר אגוזי לוז דורש בדיוק את כמות החלבונים הנותרת ממתכון של קרם ברולה.

מה לעשות, זה היה בלתי נמנע. קרם ברולה פיסטוק לבקשת חברתי היקרה דניאלה. אמנם ההוא בטעם חלווה היה לה מעניין (למרות שאינה אוהבת חלווה) ידעתי שהדרך לליבה זה דרך קרם ברולה פיסטוק עם פירות הדר. מאז שחזרה לארץ, דניאלה לא מפסיקה לקלף, לחתוך ולחלק פירות הדר לפלחים ואז כמובן לחגוג עליהם. עכשיו היא יכולה ליהנות מאותם הפירות עם קרם פיסטוק וכפית.

וגם קצת פיסטוק. בכל זאת, מזרח תיכון זה כאן. והמזרח תיכון מעולם לא היה פתוח ונגיש יותר, לפחות לא במהלך חיי. אז כן, גם אני טסתי לדובאי. וכן, אני יודע ומבין מה הולך בדובאי ואת הבעייתיות שבנסיעה. פוליטיקה מעולם לא היתה הצד החזק שלי. ואת האמת, לא רציתי לנסוע. אפילו היה לי התקף חרדה קטן לילה לפני כי פשוט לא הייתי מוכן לטיסה או להשלכות. אבל התגעגעתי לשגרה והמחשבה שאוכל למחרת לשבת בבית קפה ולנגוס בקרואסון צרפתי למופת הסירה כל דאגה מליבי. דובאי, הנה אני בא.

אחרי כל עוגות ימי ההולדת שהכנתי לאחרונה, החלטתי שהגיע הזמן להכין משהו בשבילי ולמעני. מה? אפשר להיות קצת אגואיסטים לפעמים. למרות שימים גשומים כאלה דורשים משהו שיחמם את הבטן, בכל זאת הלכתי על מעין עוגת מוס בשכבות של פיסטוק-שוקולד שתחמם לי את הלב. הכירו את מר טארטלט פיסטוק-שוקולד.

** גיליתי לצערי שהקומפוט תות אינו יציב מספיק לעוגה. עד שאסדר את העניין, יש גרסה חלופית לעוגה כאן ** זה מה שמאור ביקש ליום הולדתו השנה. עוגת גבינה עם תותים ופיסטוק. מאור הוא לא אחיין, אלא חבר טוב. חבר שאוהב פיסטוק יותר ממני. נשבע לכם, קיים בן אדם כזה. עכשיו שאני חושב על זה, יש סיכוי שהאהבה שלו לפיסטוק היא זו שדחפה אותי ואת הבלוג כולו לכיוון הירקרק הזה. עד שפגשתי אותו, לא היתה לי הערכה גדולה לפיסטוק כמו שיש לי היום.

יאפ, זהו האח התאום של ההוא עם הבוטנים. הפעם אנטרמה שוקולד בגודל קטן יותר (20 במקום 22 ס”מ) ובצבע ירוק יותר. הדגש הוא שוקולד והנימה היא פיסטוק. הסתרתי את הפיסטוק בתוך העוגה השוקולדית כדי להפתיע את דניאל לכבוד יום הולדתו, שחולם על שילוב הטעמים כל פעם שאני נכנס למטבח. העוגה נוצרה בהשראת הטארט האהוב עליו, טארט שוקולד פיסטוק, אותו הוא מבקש כמעט בכל יום הולדת. הפעם, שדרגתי לו את העניין.