הפוסט הבא הוא כולו הילול אחד גדול לשף פטיסייר הכי אהוב עלי כרגע, אורליין כהן. כבר הזכרתי אותו לטובה בפוסט קודם, פסיפלובה, שם קיבלתי ממנו השראה לקינוח שיצרתי. הפעם, צללתי לתוך עוגיות שוקולד צ’יפס. המתכון שלו כה מושלם שלא היה צורך בשינויים או תיקונים. אם מישהו יכול לעשות לעוגייה האמריקאית הזו חסד, כמובן שזה יהיה שף צרפתי.

כשהייתי ילד הייתי מצייר במכחול וצבע כל מיני יצירות צבעוניות על קליפות ביצי פסחא. כיום אני עדיין מכין את אותן יצירות, אך על ביצי שוקולד. זה לא סוד, אני אוהב ביצי שוקולד. לכבוד יום הולדתה של אמי בשבוע שעבר, הכנתי ביצת שוקולד עם פסים של שוקולד חלב ומריר. לא ידעתי במה למלא אותה, עד שבמקרה נתקלתי בסרטון הבא.

בתוך כל ההזיה של השנה האחרונה, נולד לו חטיף שהפך להיות טרנד עולמי שכבש את המדיה, בתי הקפה ואת האחיינים הקטנים שלי. אישית, לא מתחבר לי כל כך. כבודן של אטריות קדאיף מונח במקומן כשהן משולבות עם גבינה כלשהי, כמו בכנאפה או עוגת גבינה. פחות מדבר אלי החיבור שלהן עם שוקולד. כשהאחיינים ביקשו שאכין להם גרסה משלי, המרתי את הקדאיף בקריספי שמככב כמעט בכל מתכון כאן בבלוג.

אולי בעצם טארטלט ספירלה? טבעות? אממ, נאא. טארטלט זברה. אולי לא כשמסתכלים על זה מלמעלה. התיאור מדויק יותר כשחותכים חתיכה מהטארטלט ואז מגלים את הפסים שהולכים ממרכז הטארטלט מטה אל הקצה ומעלה, מה שבהחלט מזכיר פסי זברה. טארטלט שנוצר כבדרך אגב כדי לרצות חברה טובה.

אני יודע, השם קצת נדוש כבר, אבל החלטתי ללכת עליו בכל זאת. בהתחלה רציתי לקרוא לקוביות המטריפות האלה קוביות שוקולד ואגוזי לוז, אבל זה לא הרגיש לי מספיק. אחרי שנועם טעם אחת וישר ציין שזה מזכיר לו קינדר בואנו, זה הספיק לי. אז קבלו, קוביות קינדר בואנו כדי להנעים את הקיץ הבלתי נסבל הזה.

לאחר ההצלחה המסחררת של קוביות חלב הקורנפלקס עם האחיינים שלי, החלטתי להשתמש בדגני הבוקר האהובים להכנת קינוח נוסף. הפעם התמקדתי פחות בחלב והתעסקתי יותר בעוגה. אחד הקינוחים האהובים אצל משפחתי היקרה זה הפלזיר סוכרה שאותו כבר הצגתי במגוון גרסאות בבלוג. הפעם לקחתי השראה ממנו והכנתי עוגת קורנפלקס אישית, עם פחות שכבות מהפלזיר הקלאסי, אך עם מלא תענוג.