אחד הפוסטים האהובים עלי בבלוג שייך לטארטלט פררו רושה שהעליתי לפני מספר שנים. מאז אני מקבל מדי פעם פניות ושאלות איך להפוך את הטארטלטים האלה לטארט אחד גדול. החלטתי שהגיע הזמן לנסות זאת בעצמי והתחלתי לחפש כלים שיעזרו לי במטרה. עד שאמצא את כל הכלים הנחוצים, חשבתי לעצמי למה לא לנסות את המתכון שוב, אך בגרסה קצת שונה. הכירו את אחיו המושלג של הפררו רושה, הלא הוא רפאלו.

יאפ, זהו האח התאום של ההוא עם הבוטנים. הפעם אנטרמה שוקולד בגודל קטן יותר (20 במקום 22 ס”מ) ובצבע ירוק יותר. הדגש הוא שוקולד והנימה היא פיסטוק. הסתרתי את הפיסטוק בתוך העוגה השוקולדית כדי להפתיע את דניאל לכבוד יום הולדתו, שחולם על שילוב הטעמים כל פעם שאני נכנס למטבח. העוגה נוצרה בהשראת הטארט האהוב עליו, טארט שוקולד פיסטוק, אותו הוא מבקש כמעט בכל יום הולדת. הפעם, שדרגתי לו את העניין.

מכירים את הביטוי “מוות על ידי שוקולד”? אז זו הגרסה שלי בווניל. האלמנט הכי בולט בעוגה הזו הוא הווניל והמתווך הוא מוס מסקרפונה אוורירי ורך כמו ענן ללא ביצה אחת. לא תמיד התחברתי לווניל. זה הרגיש לי כמו טעם סטנדרטי ולא מיוחד כל כך. עד שהכרתי וניל אמיתי. ההערכה שלי לווניל המריאה לשמיים והחיוך עוד יותר. רק חבל שהחיוך מתעקם כשהוא פוגש את המחיר.

אני לא נוהג לבקר ספרי אפייה או מתכונים, אבל אני מרגיש צורך עז לעשות זאת כעת. וזו לא ביקורת טובה. הספר הנושא באשמה הוא לא אחר מאשר “La Pâtisserie” של סיריל ליניאק. ספר אפייה יפהפה עם מתכונים לכל קינוחי הראווה שניתן למצוא במאפיית הבוטיק של השף בפריז. הספר מלא השראה והתמונות המקסימות דוחפות אותך לרוץ למטבח ולנסות הכל… רק כדי להתאכזב בסוף.

אנטרמה ראשון הכנתי בבית הספר לאפייה. זו היתה עוגת מוס שוקולד חלב שקראו לה “עוגת השוקולד של פיליפ”. עוגה קטנה ומרשימה שמסתירה בתוכה אינספור (טוב, ארבע) שכבות שונות שמתחברות יחד לביס המושלם. השכבות כללו שכבת עוגת ספוג, שכבת קראנצ’, שכבת קרם ושכבת מוס, כל זה מוסתר תחת ציפוי ועיטור שוקולדי. הכנתי סוג של אנטרמה עבור יום הולדתו של אבא שנה שעברה, והמשפחה די לעגה על הגודל הפצפון שלה. בכל זאת אנחנו משפחה גדולה. למדתי את הלקח.

אני לא מבין. למה לעבור לשעון חורף אם אנחנו עדיין באמצע הקיץ? מה יוצא לנו מזה? השעה 17:00 ובחוץ כבר כמעט חשוך לגמרי. לילות הקורונה החורפיים האלה הולכים להיות ארוכים. לילות קורונה… נשמע כמו לילות ביירות, קינוח שניסיתי לראשונה בחיפה בקיץ האחרון. היה די נחמד, קינוח סולת עם פיסטוק. אבל הבטחתי מתכונים בלי פיסטוק בזמן הקרוב. אז במקום קינוח מזרח תיכוני קבלו קינוח מערב אירופאי: פיננסייר עם חמאה חומה גדוש באגוזי לוז.

הסגר השני השתחרר קצת ואני יכול סוף סוף לבקר את המשפחה שוב ביפו. אבל למשפחה היו תכניות אחרות בראש והם מיד ברחו לי לטורקיה. לפחות הספקתי להגיד שלום לפני שנסעו. שבוע הבא הם יחזרו ויכנסו לבידוד של שבועיים, אז שוב ייקח זמן עד שאראה אותם. איזה נאחס. כדי להמתיק את המכה, הכנתי לעצמי (שוב) את הממתק הכי מתוק שאני מכיר, מרשמלו. הפעם, בטעם שוקו-וניל.

זה היה שבוע קשה. קשה וארוך במטבח. שקדתי ועבדתי ארוכות על עוגת קונסטרוקציה מפורטת לאחיין הבכור שחגג השבוע 12 שנים נפלאות. למען האמת, כל שיגעון עוגות ימי ההולדת התחילו איתו. ביום הולדתו ה-3 הכנתי לו את עוגת יום ההולדת הראשונה שלו (ושלי), עם חיות מבצק סוכר מעל עוגת שוקולד, איך להגיד את זה במילים יפות, מתערובת מוכנה שקניתי בסופר. אז מה, כולם צריכים להתחיל מאיפשהו.