זהו היום האחרון של ספטמבר ואני עדיין מרגיש שאני באמצע הקיץ. מחר כבר אוקטובר, אבל החום של אוגוסט לא מרפה. בעבר הייתי כבר מתחיל להכין קרמבו בתקופה הזו כדי לחגוג את בואו של החורף. לא השנה. הפעם המצאתי לעצמי קרמבו חסין חום – פבלובו! מעין מיני פבלובה שנראית כמו קרמבו, עם קליפה פציחה כמו של נשיקה אך רכה ומרשמלואית מבפנים, עם שנטילי במרכז ושוקולד בתחתית.

לא, זו לא עוגת טריקולד. היא רק נראית ככה. בעוגה הזו יש שני שוקולדים בלבד, חלב ומריר. האלמנט הלבן הוא בעצם מסקרפונה ולא שוקולד לבן. זו עוגת מוס בסגנון אנטרמה, עם שש שכבות שונות בטעם ובמרקם. זה מתחיל מבסיס של ג’קונד אגוזי לוז שטעים לזלול איך שהוא, מעליו שכבת קריספי שוקולד אגוזים, מעליה שתי שכבות קרמה, אחת שוקולדית, השנייה אגוזית, מעליהם מוס מסקרפונה קליל עם וניל איכותי ולעיטור, גנאש שוקולד מריר. זה אכן היה יום הולדת שמח.

כמה זמן חלמתי על טארט שחור שכזה. תכל’ס, כל הקיץ. אבל הי, לא מצאתי מספיק זמן לשקוע בזה, עד ששמואל משך אותי באוזן למטבח. זה התחיל מחשק עז להכין קלתית שחורה. אבל במקום להתחיל עם קלתיות שחורות, ניסיתי להכין פבלובה שחורה. איך? עם אבקת אבץ שחור. כמה? מלא אבץ! חצי מהצנצנת הלך על ניסיון להפוך את הפבלובה לשחורה, אך כל מה שקיבלתי היה פבלובה אפורה עם סיכוי להרעלת אבץ.

אני לא אוהב רילס. לא מתלהב מסרטונים קצרים. אני מתפלל לאלוהי המטא שיחזירו את אינסטגרם נאמן לשמו, שיציג לי רק תמונות. אבל סרטון אחד גרם לי לראות שחור בעיניים. בסרטון הדגימו הכנה מהירה של פרלינה שומשום שחור. חצי דקה בסרטון כמובן, חצי יום עבודה במציאות. זה הפיח בי עניין לשם שינוי. זה היה כה שחור, כמו נפט כמעט. הייתי חייב לנסות ולדווח.

את העוגה הזו אכלנו כבר לפני שבועיים ורק בימים האחרונים התפניתי לכתוב את המתכון שיהיה לי מסודר ונגיש כאן בבלוג. כן, כבר אין לי מלא זמן פנוי כמו שהיה לי פעם. המשרה שלי בבית המרקחת גדלה וממש אוטוטו אצטרך לנהל אותו בעצמי לזמן מה. אבל זה בסדר. זה אומר שהמנהלת שלי תוכל לצאת לחופשת לידה בראש שקט, ואני… אני אנסה לנהל את העניינים. אבל הי, בינתיים, לפני שהאדמה תבלע אותי, קבלו אנטרמה פיסטוק לימון שהוא חגיגה בפני עצמו.

שלום בלוג! עברו חודשים מאז שביקרתי אותך. כמעט 4 חודשים ליתר דיוק. לא השתנה הרבה בחיי, חוץ אולי מסדר העדיפויות שלי. בכל זאת, אני לא מזניח אותך. אז הנה לך, פוסט קטנטן וחמוד על אגוז שהוא לא פיסטוק (למרות שהטארטלט יכול להיראות מגניב בירוק). פוסט שהוא כולו בוטן. טוב, ואולי גם קצת שקדים כדי לעדן את הטעם. טארטלט בוטנים, היר ווי גו.

בפוסט הקודם הכנתי גאלט דה רואה לפרויקט בית ספר של אחיינית חמודה אחת. בשביל הגאלט הייתי צריך להכין קילו בצק עלים והשתמשתי בכ-2/3 ממנו לגאלט. אז מה עושים עם ה-1/3 הנותר מהבצק עליו כה עמלתי? עוגה עוד יותר מורכבת כמובן! אם חשבתי שהגאלט היא עוגת המלכים, טעיתי. סנט הונורה היא אחת ה-עוגות שיצא לי להכין במטבח, ומקומה בממלכה בלתי מעורער.

בסופ”ש הקודם אחיינית שלי יסמין ביקשה ממני עזרה עם שיעורי הבית שלה. המורה לצרפתית התחילה פרויקט חדש בכיתתה. הפרויקט? ללמד את הילדים אוצר מילים דרך מתכונים שונים. הילדים מקבלים את שמות הציוד והרכיבים הנדרשים למתכון וכותבים את תהליך ההכנה לפי האיורים המסופקים. המתכון הראשון היה לעוגה הכי מלכותית שיש – גאלט דה רואה, או בשפה העממית, עוגת המלכים.