עוגת שוקו

כן, לא שוקולד. שוקו, כמו זה ששותים בשקית. למרות ששוקו בבקבוק נפוץ יותר היום, שקית שוקו היא זו שהתנחלה במקרר הילדות שלי, צמוד למילקי הקבוע שלי. לכל אח ואחות היתה שקית שוקו ייעודית, ואם חס וחלילה מישהו מאיתנו שכח לשתות את השקית שלו בבוקר, מיד לאחר בית הספר השקית היתה נחטפת על ידי אח אחר. מלחמות השוקו כבר עניין של נוסטלגיה, אז חשבתי לעצמי, למה לא לעשות להם קאמבק כמו שעושים לכל דבר נוסטלגי אחר היום.

עוגת קרמבו

הייתכן והרעיון שלי עבד? הייתכן והשבוע יהיה סוף סוף גשום? אתמול, בעודי מוביל עוגת קרמבו וטארט קרמבו ליום הולדת של אחותי הקטנה, אבא מודיע בקול שהולך להיות גשום השבוע. ישר התלהבתי ואמרתי לו, זה הצליח! הקרמבו שלי הולך להביא את החורף! ואז הגענו ליפו ליום חמים במיוחד וחשבתי לעצמי, הייתי צריך להביא גלידה במקום. זה לא רק אני, גם המשפחה השלתה את עצמה והתלבשה בבגדי חורף. בכל זאת, אמצע נובמבר. הדלקנו מזגן, הקפאנו את הבית וחגגנו לאחותי הקטנה יום הולדת קיצי בנימה חורפית.

עוגת פררו רושה 2.0

כיוונתי לפררו רושה, יצא לי “קיל ביל“. רואים את זה? זה ברקע. לפני טריליון שנה, כשעוד גרתי עם ההורים והדאגה היחידה שלי היתה איזה סרט רואים הערב (כלום לא השתנה מאז), פוסטר ארוך של אומה ת’ורמן בגודל טבעי לבושה בצהוב ושחור היה תלוי על דלת חדרי הצר. זהו אחד הסרטים האהובים עלי, כולל הסאונדטרק הנצחי. אמנם העוגה פחות עקובת דמים, אך היא מלאה באגוזי לוז ויכולה לחסל כל רגיש לאגוזים, וכמו אומה, היא לא מרחמת על אף אחד. אז קבלו אזהרה מילד יום ההולדת שהולך לצלול אל תוך העוגה הזו מחר.  

עוגת טרס לצ’ס פיסטוק

שזו ספרדית יפה לעוגת שלושת החלבים. עם טוויסט אישי כמובן – פיסטוק. את העוגה הדרום אמריקאית גיליתי לפני 7 שנים בדיוק (אי שם בספטמבר 2014). חברים טובים עמדו להתחתן וביקשו ממני להכין עבורם את עוגת החתונה שלהם. לכלה היה חשוב שהעוגה תהיה טעימה יותר מאשר יפה, ובעלה דרום אמריקאי בכלל, אז איכשהו מעוגת בצק סוכר פרחונית עם דמויות של חתן וכלה מעליה התגלגלנו אל עוגת טרס לצ’ס מהילדות שלו. תכל’ס, בסוף זו היתה עוגת החתונה הכי טעימה שלא רק יצא לי להכין אלא גם לאכול.

עוגת פיסטוק 2.0 עם עוגיות פיסטוק

השבוע זה קרה. אחרי שנים של ריחות משונים ואורחים קטנים לא רצויים, בית המרקחת שבו אני עובד נסגר לשיפוצים אינטנסיביים. כל השבוע רוקנו, העמסנו, העברנו ושלחנו את כל התרופות לדרכן, לבתי מרקחת אחרים. ממש שחינו בים של אבק ותרופות. סוף סוף סוף השבוע הגיע ואפשר לנוח. טוב, אחרי שאני אשפץ בעצמי עוד דבר קטן לפני שאמשיך בעצמי הלאה לבית מרקחת אחר. והדבר הזה זו עוגת יום ההולדת שלי משנה שעברה – עוגת פיסטוק ודובדבני אמרנה.

עוגת קינדר בואנו

בשבוע שעבר אחותי חגגה יום הולדת. הכנתי לה עוגת קינדר בואנו בצורה של החטיף. בעצם, זו לא היתה עוגה ממש, אלא יותר החטיף עצמו בגודל של עוגה. בעזרת וידאו מצוין ביוטיוב, הצלחתי לשחזר ולהגדיל את החטיף הכי אהוב עליה. השמחה היתה גדולה, וההתלהבות של ילדיה עוד יותר. ברגע החיתוך הבנתי שזה לא כזה פשוט לחתוך את החטיף האימתני הזה. זה היה פשוט יותר אם זה היה עוגת קינדר בואנו אמיתית. ואז עלתה לי המחשבה, למה לא בעצם?

המשקפיים הוורודים שלי

אני לא יודע ממש איך להתחיל לכתוב את זה, אז אני אתן לרגש להכתיב. אני לא שמח כעת. זה לא מדויק. אני כן שמח שהתמזל מזלי ומשפחתי היקרה ואני בריאים ושלמים. זו כבר התחלה טובה. בכל זאת, בשבועיים האחרונים היה לנו נורא קשה. הבועה שלנו התנפצה והתעוררנו למציאות אחרת. אם אתמול חיפשתי דירה ביפו, היום אני פוזל לכיוון חו”ל. אני, הערבי הישראלי שתמיד מטיף לחבריו היהודים כמה טוב כאן, כמה יפה כאן ואיך אני רואה את העתיד שלי ושל משפחתי כאן, פתאום מעורער עד הליבה.

עוגת גבינת עיזים עם פיסטוק ודובדבנים

הא? סיריוסלי? טוב, זה מה שקורה כשחוגגים לחברה שלא אוהבת פרות, או לפחות את החלב שלהן. במשך שבוע אני מנסה להחליט מה להכין ליום הולדתה של דניאלה, חברה יקרה שחזרה לארץ לא מזמן. בגדול, לאחר שטעמה את השאריות מהג’קונד פיסטוק שהכנתי לעוגה הקודמת, היא התאהבה קשות וביקשה עוגה שתכיל ג’קונד פיסטוק, גבינת עיזים ודובדבנים.

Advertisements
logo
Search Cake Lab