כל פעם שאני מתכנן ליצור לעצמי גרסה ביתית של חטיף כלשהו, אני עושה חיפוש קטן בגוגל ומגלה כל מיני עובדות מעניינות על החטיף. כמו למשל במקרה שלנו היום, בו אני סוף סוף מתעסק בחטיף האהוב עלי בעולם – טעמי. היידעתם שהשם טעמי הוא בעצם צירוף המילים תמי וטעים? תמי על שם בתו האהובה של מנהל מפעל עלית, וטעים כי אין מה להתווכח עם העניין. בעצם, גם אני משלב שתי אהבות יחד. שמתי פיסטוקים בתוך טעמי וקיבלתי טעמי פיסטוק.

עוד יום הולדת תם ונשלם. הפעם חגגנו לאחיינית שלי אלין, שביקשה עוגת יום הולדת ומעליה חד קרן קטן. לשמחתי, סוף סוף הגיעה הישועה והילדה ביקשה עוגת וניל עם סוכריות צבעוניות במקום עוגת השוקולד הקבועה שהילדים לא מוכנים להרפות ממנה. אז הכנתי לאלין את הגרסה שלי לעוגת יום ההולדת של המילק בר ונשארתי עם מלא שאריות. מה עושים איתם? קייק פופס יום הולדת כמובן.

האחיינים עלו עלי. איכשהו סוף סוף הם קלטו שאני רוקח במקצועי. אחרי שנים רבות של עוגות וקינוחים, שברתי להם את תמונת האופה המסור שציירו להם בראשם. זו היתה תקופה חמודה האמת. כשהיו נשאלים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, חלק מהם ענו שהם רוצים לאפות עוגות כמו הדוד שלהם. כן, הם חמודים כאלה. נראה לי קצת התאכזבו כשגילו שאני מוכר תרופות במקום עוגות, אבל לפחות ההשראה עוד שם. אולי יום אחד מישהו מהם יהיה אופה גדול, מי יודע.

הסגר השני השתחרר קצת ואני יכול סוף סוף לבקר את המשפחה שוב ביפו. אבל למשפחה היו תכניות אחרות בראש והם מיד ברחו לי לטורקיה. לפחות הספקתי להגיד שלום לפני שנסעו. שבוע הבא הם יחזרו ויכנסו לבידוד של שבועיים, אז שוב ייקח זמן עד שאראה אותם. איזה נאחס. כדי להמתיק את המכה, הכנתי לעצמי (שוב) את הממתק הכי מתוק שאני מכיר, מרשמלו. הפעם, בטעם שוקו-וניל.

לפני כמה שנים השתתפתי במופע זריחה של הזמרת יסמין לוי. האירוע התרחש במצדה, מבצר עתיק בפסגה של צוק, עם נוף מרהיב המשקיף לים המלח. המופע התחיל בסביבות 4 בבוקר, הייתי רדום כל הדרך מירושלים. הכל היה כה חשוך, נקודת האור היחידה האירה מכיוון הבמה עם קולה היפהפה של יסמין. סוף המופע תוזמן עם הזריחה, אך זה לא קרה. כמו שיסמין אמרה: “המופע הסתיים אבל השמש ממאנת לעלות”.

בשנה שעברה קיבלתי מתנה ממש מגניבה ליום ההולדת: 4 ק”ג פיסטוקים סיציליאניים מברונטה, הפיסטוקים הכי ירוקים על פני כדור הארץ. במהלך השנה ניצלתי אותם היטב והכנתי מגוון של קינוחים, מעוגת שמרים פיסטוק, לסופגניות פיסטוק, ועד לסוכסה פיסטוק עם פרלינה פיסטוק. אפילו השתמשתי בהם בעוגת יום ההולדת שלי השנה. לא נותרו לי עוד הרבה אבני ירקת, אבל אני בטוח שהם עוד יצוצו שוב. סיציליה, פתחי את שערייך. אני מוכן ומזומן.

אלו הקייק פופס שעיטרו את ראש עוגת יום ההולדת שלי. קייק פופס פאדג’יים ושוקלדיים ביותר שדניאל הכתיר כמוצלחים יותר מהאלה עם האגוזים (אני לא מסכים איתו, אבל על טעם ועל ריח). את הקייק פופס הכנתי מגנאש שוקולד מריר וטעמם בוגר, עמוק ומודגש. בדיעבד אולי הייתי צריך להכין אותם משוקולד חלב בשביל הילדים. למזלי האחיינים אוהבים שוקולד מריר.

זה הוא פוסט המשך לעוגת פררו רושה שהכנתי בשבוע שעבר. העוגה שהיתה אמורה להיות כולה שלי התחלקה והתפזרה בין חברים טובים. למה שרק אני אהנה מכל הטוב הזה? בסופו של דבר נהניתי יותר מההתענגות שלהם על העוגה מאשר העוגה עצמה. את המתכון לעוגה מצאתי בספר שנקרא Super Gâteaux של Marabout. החסרתי את הפרג מהמתכון המקורי וקיבלתי עוגת אגוזי לוז נהדרת וסופר לחה, כמו שחברתי תיאה תיארה לאחר שטעמה מהעוגה.