האחיינים עלו עלי. איכשהו סוף סוף הם קלטו שאני רוקח במקצועי. אחרי שנים רבות של עוגות וקינוחים, שברתי להם את תמונת האופה המסור שציירו להם בראשם. זו היתה תקופה חמודה האמת. כשהיו נשאלים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, חלק מהם ענו שהם רוצים לאפות עוגות כמו הדוד שלהם. כן, הם חמודים כאלה. נראה לי קצת התאכזבו כשגילו שאני מוכר תרופות במקום עוגות, אבל לפחות ההשראה עוד שם. אולי יום אחד מישהו מהם יהיה אופה גדול, מי יודע.

חברה יקרה שלי דניאלה באה לבקר בירושלים לזמן מה. דניאלה היא זו שאתגרה אותי להכין את טארט הלימון מרנג הראשון שלי ומאז אני לא מפסיק להכין טארטים. ליום הולדתה היא קיבלה ממני טארט תפוחים מהודר במתנה. הפעם, דניאלה הציעה לי להכין קרם ברולה. לא את הרגיל כמובן, אלא את זה של פייר הרמה בטעם פיסטוק. רעיון נחמד דניאלה, אבל מצטער, כבר כמה זמן שאני חולם על קרם ברולה בטעם חלווה והנה הגיע הזמן, בתקופה נטולת גלוטן שכזו.

סוף סוף, אחרי שנה של ניסיונות כושלים, הצלחנו להיפגש. נטלי המקסימה מהבלוג עוגיו.נט ואני נפגשנו במטבחה במרכז הארץ ואפינו יחדיו עוגת חילבה אותה הכתרנו כאחות התימנית של הבסבוסה. טוב נו, רק בצחוק ובהשראת מטבל החילבה התימני. העוגה היא בעצם עוגת סולת נפוצה בקרב הפלסטינים בארץ, עוגת חילבה ביתית אותה אמא מכינה לעיתים קרובות. יש לה טעם טיפה מר יותר מעוגות סולת רגילות, וזה הודות לגרגירי החילבה בתוכה. למען האמת, תמיד העדפתי עוגת חילבה על פני בסבוסה.

וגם קצת פיסטוק. בכל זאת, מזרח תיכון זה כאן. והמזרח תיכון מעולם לא היה פתוח ונגיש יותר, לפחות לא במהלך חיי. אז כן, גם אני טסתי לדובאי. וכן, אני יודע ומבין מה הולך בדובאי ואת הבעייתיות שבנסיעה. פוליטיקה מעולם לא היתה הצד החזק שלי. ואת האמת, לא רציתי לנסוע. אפילו היה לי התקף חרדה קטן לילה לפני כי פשוט לא הייתי מוכן לטיסה או להשלכות. אבל התגעגעתי לשגרה והמחשבה שאוכל למחרת לשבת בבית קפה ולנגוס בקרואסון צרפתי למופת הסירה כל דאגה מליבי. דובאי, הנה אני בא.

מכירים את הביטוי “מוות על ידי שוקולד”? אז זו הגרסה שלי בווניל. האלמנט הכי בולט בעוגה הזו הוא הווניל והמתווך הוא מוס מסקרפונה אוורירי ורך כמו ענן ללא ביצה אחת. לא תמיד התחברתי לווניל. זה הרגיש לי כמו טעם סטנדרטי ולא מיוחד כל כך. עד שהכרתי וניל אמיתי. ההערכה שלי לווניל המריאה לשמיים והחיוך עוד יותר. רק חבל שהחיוך מתעקם כשהוא פוגש את המחיר.

אני לא מבין. למה לעבור לשעון חורף אם אנחנו עדיין באמצע הקיץ? מה יוצא לנו מזה? השעה 17:00 ובחוץ כבר כמעט חשוך לגמרי. לילות הקורונה החורפיים האלה הולכים להיות ארוכים. לילות קורונה… נשמע כמו לילות ביירות, קינוח שניסיתי לראשונה בחיפה בקיץ האחרון. היה די נחמד, קינוח סולת עם פיסטוק. אבל הבטחתי מתכונים בלי פיסטוק בזמן הקרוב. אז במקום קינוח מזרח תיכוני קבלו קינוח מערב אירופאי: פיננסייר עם חמאה חומה גדוש באגוזי לוז.

יש דברים ששווים את ההשקעה. פלזיר סוכרה הוא אחד מהם. הקינוח המהולל של פייר הרמה, שכבר קיבל כמה גרסאות אצלי בבלוג, מכה בשנית. או בעצם, ברביעית. וכן, כבר היה לי אותו בגרסת פיסטוק ואף בגרסת לבבות משוקולד רובי. לא משנה איזה וריאציה הוא מקבל, הוא תמיד יוצא טעים בטירוף. אז קבלו פלזיר סוכרה לימון עם 7 שכבות חדשות של אושר.

אז מה עושים כשכל הפיסטוק נגמר? מתחילים לשחק עם כל שאר האגוזים הקיימים. ויש הרבה מהם. הראשון שקרץ לי הוא אגוז לוז. אגוז עגלגל עם שפיץ אלגנטי. הכנתי ממנו עוגיות פיננסייר מצוינות (מתכון בקרוב). הדייט השני שלי היה עם בוטן. יצא קצת מרובע. כדי לפלפל את העניינים, הוספתי שוקולד וקיבלתי קוביות מוס בוטנים ושוקולד נהדרות.