בפוסט הקודם הכנתי גאלט דה רואה לפרויקט בית ספר של אחיינית חמודה אחת. בשביל הגאלט הייתי צריך להכין קילו בצק עלים והשתמשתי בכ-2/3 ממנו לגאלט. אז מה עושים עם ה-1/3 הנותר מהבצק עליו כה עמלתי? עוגה עוד יותר מורכבת כמובן! אם חשבתי שהגאלט היא עוגת המלכים, טעיתי. סנט הונורה היא אחת ה-עוגות שיצא לי להכין במטבח, ומקומה בממלכה בלתי מעורער.

איזה שבוע חורפי פתאום. גשם כמעט יום יום. מעונן ואפרורי, בדיוק כמו שאני אוהב. טוב, עד לגבול מסוים. כשצריך לצאת לעבודה והכבישים מוצפים, זה פחות אידאלי. כשהמרפסת מוצפת והמים נכנסים לבית, זה כבר לא כיף. כשהרוחות נושבות בחזקה ומעיפות לי את הצמחים, זה כבר מוגזם. ואז… אני מתחיל להתגעגע לשמש ולשמיים בהירים. אז כדי לשפר את מצב הרוח, הכנתי טארט פסיפלורה שנותן תחרות אף לשמש עצמה.

כמה זמן העוגה הזו היתה לי בראש. התבקשתי להכין אחת כזו ספציפית לפני יותר משנה ופשוט לא מצאתי זמן להתעסק בזה. סוף סוף החורף הגיע, ואיתו גם מנוחה קלה מכל מיני מחויבויות, ואף חזרה לשגרה טובה ומוכרת. הי, אני סוף סוף מתמקם כאן. כדי לחגוג את העניין, שקעתי במחקר קטן ולבסוף הכנתי עוגת רד וולווט משלי.

מרים היקרה באה לבקר אותנו מלונדון בשבוע שעבר, דקה לפני שהשמיים סגרו את שעריהם, שוב. לא רק שהיא הביאה איתה מארז מקרונים חגיגי של פייר הרמה, היא גם הביאה לי סילפאן (משטח סיליקון מחורר) בו חשקתי כבר מזמן. בנוסף לכל זה, מרים הביאה איתה את סינר ביתה ויחד שיחקנו קצת במטבח כל השבוע. גולת הכותרת היתה טארטלטים שקדים ופטל של סדריק גרולה אותם היא גילתה בביקור אחרון שלה בפריז.

הייתכן והרעיון שלי עבד? הייתכן והשבוע יהיה סוף סוף גשום? אתמול, בעודי מוביל עוגת קרמבו וטארט קרמבו ליום הולדת של אחותי הקטנה, אבא מודיע בקול שהולך להיות גשום השבוע. ישר התלהבתי ואמרתי לו, זה הצליח! הקרמבו שלי הולך להביא את החורף! ואז הגענו ליפו ליום חמים במיוחד וחשבתי לעצמי, הייתי צריך להביא גלידה במקום. זה לא רק אני, גם המשפחה השלתה את עצמה והתלבשה בבגדי חורף. בכל זאת, אמצע נובמבר. הדלקנו מזגן, הקפאנו את הבית וחגגנו לאחותי הקטנה יום הולדת קיצי בנימה חורפית.

כבר כמעט אמצע נובמבר והחורף מסרב לבוא. ואני עוד מחכה. מחכה להתעורר לבוקר אפלולי, מעונן וקריר. בוקר גשום כזה, אולי עם קצת רעמים חלשים ברקע. אכין לי קפה ואשב מול החלון לשמוע מנגינה מוכרת מפעם. מנגינה שחוזרת כל חורף מאז ומעולם. אז השבוע חשבתי לעצמי, אולי אם אכין קרמבו החורף יתעורר ויבוא? הכנתי קרמבו ורוד, אין רוחות כלל. אז הכנתי קרמבו על עוגיית פיסטוק, עוד אפילו לא קר. ואפילו הכנתי טארט קרמבו, אף לא טיפה. אולי מחר?

כשהייתי בן 20 והתחלתי את לימודיי בגיאופיזיקה ומדעי החלל, החלטתי שאני רוצה קעקוע שישקף את אהבתי לשמיים ומעבר. הלכתי עם חברתי הטובה מיכל לדיזינגוף סנטר, שם מצאנו סטודיו לקעקועים. זה היה ממוקם בחלק הנטוש של הסנטר בזמנו. אזרתי אומץ, נכנסתי לסטודיו וביקשתי קעקוע. המקעקע פשוט אמר לי “לך הביתה”. הסתכלתי עליו בנחישות ואמרתי שוב, “אני רוצה קעקוע”. כנראה הוא הבין שאין מה לשכנע אותי אחרת, אבל זה היה די נחמד מצידו לנסות.

עוד יום הולדת תם ונשלם. הפעם חגגנו לאחיינית שלי אלין, שביקשה עוגת יום הולדת ומעליה חד קרן קטן. לשמחתי, סוף סוף הגיעה הישועה והילדה ביקשה עוגת וניל עם סוכריות צבעוניות במקום עוגת השוקולד הקבועה שהילדים לא מוכנים להרפות ממנה. אז הכנתי לאלין את הגרסה שלי לעוגת יום ההולדת של המילק בר ונשארתי עם מלא שאריות. מה עושים איתם? קייק פופס יום הולדת כמובן.