אז מה עושים כשכל הפיסטוק נגמר? מתחילים לשחק עם כל שאר האגוזים הקיימים. ויש הרבה מהם. הראשון שקרץ לי הוא אגוז לוז. אגוז עגלגל עם שפיץ אלגנטי. הכנתי ממנו עוגיות פיננסייר מצוינות (מתכון בקרוב). הדייט השני שלי היה עם בוטן. יצא קצת מרובע. כדי לפלפל את העניינים, הוספתי שוקולד וקיבלתי קוביות מוס בוטנים ושוקולד נהדרות.

נתקלתי בסרטון ביו-טיוב בו מראים איך מכינים בראוניז אגוזי מלך וקפה מרשים ביותר. ידעתי שאני חייב להכין את זה בקרוב. הראיתי את זה לאורן שהציע לי להכין את השכבות השונות ממתכונים קיימים שאני כבר מכיר. לא הסכמתי. רציתי לטעום את התוצר הסופי של השף הספרדי. יצא נחמד למדי, אבל זה דרש שיפור לדעתי.

ואפילו ללא חלב. אולי גם ללא סוכר. סתם נו, יש מלא סוכר. זה צריך להיות אכיל גם, לא? ברצינות עכשיו, כבר הרבה זמן שאני מחפש בראוניז כאלה. בעוגת מוס שוקולד קפה וג’נדויה חיפשתי תחתית בראוניז שתישאר רכה גם לאחר הקפאה וקירור. מצאתי אחת כזו בזמנו ועכשיו יש לי מתכון נהדר נוסף. לא רק שהיא נשארת רכה לאחר קירור, היא אפילו טעימה יותר. בראוניז ללא קמצוץ חיטה, פאדג’י, אינטנסיבי ויחסית בריא יותר מהרגיל.

הכירו את האובססיה החדשה שלי: שוקולד פיסולי! כזה שמאפשר לבנות יצירות מדויקות להפליא שלא תרצו לאכול לעולם. וגם אם לא תעמדו בפיתוי ותיקחו ביס, לא תתבאסו. כי זה שוקולד! ההכנה פשוטה למדי, אם עוקבים אחר ההוראות. כל מה שצריך זה שוקולד וסירופ תירס בהיר. זהו. אה, וצבעי מאכל אם רוצים בצק צבעוני.

הנה יום האהבה מגיע, ומה מושלם יותר מחפיסת שוקולדים במתנה? פרלין פררו רושה ביתי כמובן! ברוח החג והאהבה האינסופית לפיסטוק, נטלי מעוגיו.נט ואני הכנו פררו רושה פיסטוק במקום אגוזי לוז. נטלי הציעה את הרעיון הגאוני יום לפני שנפגשנו להכין את הבסבוסה של אמא, והחלטנו לזרום ולנסות את זה. את האמת, לא ציפינו שיצא כל כך מוצלח.

שבוע שעבר קיבלתי במתנה ספר אפייה נורא מגניב היישר מלבנון הקרובה, אך הכה רחוקה. בספרה Sweet Levantine, לארה עריס מתעסקת באפייה יפה בדגש על רכיבים מקומיים, כמו שמן זית, חלבה, ומסטיקא אותם היא משלבת במתכונים מזרח תיכוניים ואף מערביים קלאסיים. משום מה, אולי כי גדלתי בבית דומה, בחרתי להתחיל עם המתכון הכי מערבי שמצאתי בספרה, עם שם צרפתי ומלא ערמונים.

בקיץ האחרון קיבלתי מההורים בלנדר חדש במתנה ומאז אני לא מפסיק להשתמש בו. למרות שכבר הספקתי להפיל ולשבור אותו חלקית, עדיין ניתן להפעיל אותו. עד שאזיז את עצמי להחליף את החלק השבור, היה לי חשוב להעלות לכאן את השייקים הכי אהובים עלי בהשראת המאפין בוטיק, שם אגב גיליתי את המאפין דלעת וגבינת שמנת הכי טעים בעיר.

כל סופ”ש נגמר וכל שבוע מתחיל, אבל לא בקלות. לפחות לא אצלי. יום ראשון זה יום העבודה הכי ארוך שלי. השבוע שלי מתחיל בבום של עבודה. כשטיילתי בפרובאנס לא מזמן גיליתי שהשבוע שלהם מתחיל אחרת, ואני לא מדבר על זה שהוא מתחיל מיום שני.