כשאני מסתכל על השנה האחרונה כאן בבלוג, אני לא צריך לחזור יותר מדי אחורה. תחילת השנה מתחילה מהעמוד הקודם, מה שמראה שלא הייתי כה פעיל כמו בשנים קודמות. אבל זה בסדר, זה רק תחביב רציני שפינה קצת זמן לאחרונה למעבר הגדול ואפילו לתחביבים חדשים אחרים. לאט לאט אני חוזר לזה, אבל שומר על הלהבה נמוכה יחסית. בכל זאת, רק תחביב.

שוב נעלמתי. מאז שעברתי חזרה ליפו, אני מאוד עסוק. פיתחתי תחביב ישן שלי ואני לא מפסיק להוסיף עוד ועוד צמחים לבית החדש. בין התחביב לבין העבודה בבית מרקחת חדש בתל אביב, ארגנתי טיול שלם למשפחה שלי בפריז. חלום רב שנים שקרם עור וגידים לפני כשנתיים ואז התבטל לנו בפרצוף עם התפרצות הקורונה. הקיץ הזה לא ויתרנו. הקיץ הזה נסענו… לפריז?

הייתכן והרעיון שלי עבד? הייתכן והשבוע יהיה סוף סוף גשום? אתמול, בעודי מוביל עוגת קרמבו וטארט קרמבו ליום הולדת של אחותי הקטנה, אבא מודיע בקול שהולך להיות גשום השבוע. ישר התלהבתי ואמרתי לו, זה הצליח! הקרמבו שלי הולך להביא את החורף! ואז הגענו ליפו ליום חמים במיוחד וחשבתי לעצמי, הייתי צריך להביא גלידה במקום. זה לא רק אני, גם המשפחה השלתה את עצמה והתלבשה בבגדי חורף. בכל זאת, אמצע נובמבר. הדלקנו מזגן, הקפאנו את הבית וחגגנו לאחותי הקטנה יום הולדת קיצי בנימה חורפית.

אחד הפוסטים האהובים עלי בבלוג שייך לטארטלט פררו רושה שהעליתי לפני מספר שנים. מאז אני מקבל מדי פעם פניות ושאלות איך להפוך את הטארטלטים האלה לטארט אחד גדול. החלטתי שהגיע הזמן לנסות זאת בעצמי והתחלתי לחפש כלים שיעזרו לי במטרה. עד שאמצא את כל הכלים הנחוצים, חשבתי לעצמי למה לא לנסות את המתכון שוב, אך בגרסה קצת שונה. הכירו את אחיו המושלג של הפררו רושה, הלא הוא רפאלו.

מכירים את הביטוי “מוות על ידי שוקולד”? אז זו הגרסה שלי בווניל. האלמנט הכי בולט בעוגה הזו הוא הווניל והמתווך הוא מוס מסקרפונה אוורירי ורך כמו ענן ללא ביצה אחת. לא תמיד התחברתי לווניל. זה הרגיש לי כמו טעם סטנדרטי ולא מיוחד כל כך. עד שהכרתי וניל אמיתי. ההערכה שלי לווניל המריאה לשמיים והחיוך עוד יותר. רק חבל שהחיוך מתעקם כשהוא פוגש את המחיר.

אני לא נוהג לבקר ספרי אפייה או מתכונים, אבל אני מרגיש צורך עז לעשות זאת כעת. וזו לא ביקורת טובה. הספר הנושא באשמה הוא לא אחר מאשר “La Pâtisserie” של סיריל ליניאק. ספר אפייה יפהפה עם מתכונים לכל קינוחי הראווה שניתן למצוא במאפיית הבוטיק של השף בפריז. הספר מלא השראה והתמונות המקסימות דוחפות אותך לרוץ למטבח ולנסות הכל… רק כדי להתאכזב בסוף.

שמעם נכון. לא באבא או רום. באבא או קרופניק. לא בכוונה, אבל זה מה שיצא. לא מזמן חזרתי מצרפת עם ספר אפייה של כריסטוף אדם שמבוסס כולו על טהרת הלימון. אחד המתכונים שקרצו לי מהספר הוא מתכון של באבא או לימונצ’לו, ליקר לימון איטלקי. במהלך האפייה, ברגע האמת, כשהיד עוד מושטת אל עבר הבקבוק, גיליתי שהבקבוק כמעט ריק. שיט. תפסתי את הדבר הטוב הבא, קרופניק – ליקר דבש.

כבר יותר מחודש שלא העליתי פוסט בבלוג. ניסיתי תקופה ללא מוצרי חלב. ההשפעה היחידה מהניסוי היתה ירידה בחשק לאפייה. הניסוי הארור הסתיים שבוע שעבר ביום הולדתי עם עוגת טירמיסו חלבית במיוחד. כחזרה לשגרה, הכנתי עוגת ג’אוד לאליאורה וארצ’י הקטנטנים שבאו השבוע לבקר מארה”ב.